פיצויי עתק בשל איחור בטיפול בהתקף לב

לאורך השנים טיפלה עורכת הדין אדרה רוט במספר תביעות פיצויים שהוגשו בעילת רשלנות רפואית, בשל איחור באבחון וטיפול במקרים של התקף לב.

כידוע, מרגע הופעת התסמינים לאוטם שריר הלב קיימת חשיבות רבה לאבחון מהיר של הבעיה והפניית החולה לטיפול מתאים ולצורך מניעה של נזקים חמורים וסיבוכים אפשריים שעלולים להחמיר בשל איחור בטיפול בחולה.

לפניך סקירה משפטית של פסק דין המפורט, במסגרתו נפסקו פיצויים של מאות אלפי שקלים לאדם שקיבל טיפול מאוחר בתסמינים של התקף לב ולאחר שנגרמו לו נזקים חמורים ובלתי הפיכים בשל רשלנות רפואית.

במסגרת פסק הדין בהליך, בית משפט השלום בתל אביב חייב את המדינה ושירות בתי הסוהר לשלם פיצויי עתק בסך של כ-750,000 ₪ לתובע שבהיותו אסיר לקה בהתקף לב שגרם לו לנזקים כבדים ואשר ניתן היה למנעו לו השב"ס היה דואג לתת לו טיפול רפואי סביר בהקדם ומבעוד מועד.

כך נקבע בפסק הדין שניתן ביום 21.6.2018 בהליך ת"א 11640-02-15 ר.ט. נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר.

נדגיש כבר עתה כי בכל מקרה של איחור באבחון אוטם שריר הלב, המוביל לאיחור בטיפול הרפואי ובמקרים שנגרם לחולה נזק בשל התקף הלב, רצוי להקדים ולפנות לקבלת ייעוץ משפטי פרטני, באמצעות עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

תיק זה עסק בתובע שנידון למאסר בכלא חרמון בשנת 2011, בהיותו בן 50, לאחר שהסתבך בקטטה ודקר אדם אחר, אז נגזר עליו עונש של 33 חודשי מאסר בפועל.

התובע סבל משלושה גורמי סיכון למחלת לב: סכרת, לחץ דם ועישון וזאת עוד לפני מאסרו.

בעת שהותו בכלא, התלונן התובע בפני רופא הכלא על לחצים בחזה שלו. הרופא הפנה אותו לבדיקה על ידי קרדיולוגית של הכלא, אולם בדיקה זו נערכה בפועל רק כעבור חודשיים.

הקרדיולוגית הפנתה את התובע לביצוע בדיקת מאמץ בבית החולים זיו, אולם גם בדיקה זו נערכה באיחור, רק כעבור עוד ארבעה חודשים.

כשבוע לאחר בדיקת המאמץ, לקה התובע בהתקף לב והוכנס לצנתור דחוף. בצנתור זוהתה חסימה מלאה של אחד העורקים שלו וחסימות משמעותיות בעורקים אחרים והוכנס תומכן. בהמשך הוא עבר צנתור נוסף והושתל תומכן נוסף, ולאחר מכן הוא הוחזר לכלא, ממנו שוחרר במרץ 2013.

התובע טען שהשב"ס התרשל בכך שהעניק לו טיפול רפואי שהיה איטי באופן בלתי סביר ביחס לתסמינים ולסיכון הרב שלו, וכי אילו הוא היה מטופל במערכת הבריאות הציבורית הרגילה, הוא היה עובר צנתור במועד מוקדם בהרבה, ובכך היה נמנע הנזק שנגרם לשריר הלב שלו.

השב"ס טען שהוא פעל לפי התור לבדיקת מאמץ שסופק לו על ידי בית החולים זיו, שממילא אינו שונה מהתור שהיה מסופק לו אם הוא היה מטופל במערכת הציבורית הרגילה, וכי רופאי הכלא גם הסתמכו על הנחיות רופאי בית החולים שלא הצביעו על צורך במתן טיפול דחוף לתובע.

חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט

נוכח המחלוקות בין הצדדים, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו כדי להכריע בהן.

המומחה מטעם בית המשפט קבע באופן נחרץ שהשב"ס פעל ברשלנות, מאחר שרופאי הכלא התעלמו מסימני האזהרה, התסמינים וגורמי הסיכון של התובע.

כמו כן נקבע כי התמשכות הטיפול בתובע היתה מנוגדת לכל התוויה רפואית מוכרת, וחריגה ביחס לטיפול המתקבל בקופות החולים.

עוד ציין המומחה הרפואי בחוות דעתו כי לתובע היו לפחות 3 גורמי סיכון למחלת לב: סכרת, עישון, ויתר לחץ דם.

הוא סבל מכאבים ולחץ בחזה הקשורים למאמץ וחולפים במנוחה. במקרה כזה ההסתברות לקיום טרשת עורקים משמעותית, עם היצרויות בעורקים הכליליים הינה מעל 90%.

לפיכך, התובע היה צריך להישלח לבדיקת מאמץ והליך צינתור באופן מהיר, ותוך פחות מחודש מתחילת התלונות שלו, בפרט שכיום אין תורים לצנתור.

בצנתור היו מזהים את המחלה הכלילית הקשה שלו ומרחיבים את העורקים המוצרים, או שהיו שולחים אותו לניתוח מעקפים ובכך היו מונעים את התקף הלב שלו בהסתברות של למעלה מ-90%.

עוד קבע המומחה שעקב התקף הלב, התובע סובל מאי ספיקת לב שמקנה לו 40% נכות ומתעוקה שמקנה לו 25% נכות, וכי הפגיעה בשריר הלב שלו קיצרה את חייו ב-5 שנים.

בית המשפט אימץ את חוות הדעת של המומחה שמונה מטעמו, וקבע שהשב"ס התרשל בטיפול בתובע, מאחר שמרפאת הכלא לא פעלה כנדרש חרף גורמי הסיכון והתלונות הקבועות של התובע על תעוקה בחזה.

בית המשפט גם דחה את טענת האשם התורם שהשב"ס ניסה לייחס לתובע, מאחר שהוא "זילזל בבריאותו, עישן, לא ביקר אצל רופאים, לא נשמע להוראותיהם, ולא ניסה לאזן את מחלת הסוכרת".

בית המשפט קבע שאין ספק שהתובע נשא עמו גורמי סיכון רבים, אולם אלו באים לידי ביטוי בשיעור הנכות שאינה קשורה לתאונה שנקבע לתובע ולא באחריות.

שיעור הפיצויים בשל הרשלנות

בית המשפט קבע שלתובע יש נכות הלבבית בשיעור משוקלל של 55%-33% קשורים להתקף הלב ו-21% אינם קשורים לו, אך דחה את טענת התובע לפיה הוא סובל מנכות נפשית עקב התקף הלב.

אמנם, סביר שאדם אחרי אירוע לבבי משמעותי יסבול מחששות וקשיים, אולם התובע לא עמד בנטל להראות שחשש טבעי זה גולם לכדי נכות נפשית של ממש ובשיעור שניתן לחשבו, ואשר נקבעת לפי חוות דעת של פסיכיאטרים שמתמחים בזיהויה, על יסוד קריטריונים בינלאומיים מקובלים, ולרוב לאחר בדיקה ממושכת ובחינת מסמכים רפואיים רלבנטיים.

בסופו של דבר פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך כולל של  1,004,932 ₪, בגין אובדן שכר, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, נסיעות, וכאב וסבל, אשר לאחר ניכוי תשלומי המל"ל הועמדו על סך של 749,041 ₪.

בנוסף נפסקו לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 175,000 ₪.