אחת הבדיקות החשובות שעל הצוות הרפואי לבצע בתום הלידה הינה בדיקת נוכחות שאריות שליה ברחם היולדת, מאחר ששאריות אלו עלולות לפגוע קשות בתפקוד הרחם ואף לגרום לקשיי פוריות, ועל כן יש לוודא את הוצאתן ממנו.
אי ביצוע בדיקה זו בכלל, או ביצוע לא תקין שלה, עלול להוות רשלנות רפואית בנסיבות מסויימות ולהוביל לנזקים חמורים לאשה, עד כדי כריתת רחם ואובדן מוחלט של היכולת להרות בעתיד.
השליה הנה איבר שצמוד לדופן הרחם ומתפקידו להעביר מזון, חמצן וחומרי פסולת בין דם האם לדם העובר.
בדרך כלל, השליה אמורה להיפלט ולצאת באופן טבעי ובשלמותה מהרחם, בהשפעת הצירים וזאת כרבע שעה עד חצי שעה לאחר הלידה.
קיימים מצבים נדירים שבהם נותרות שאריות של השליה לאחר הלידה, כשהן עדיין נטועות בתוך דופן הרחם, דבר שעלול לגרום לדימומים ליולדת ואף לפגוע בסיכוייה להיכנס שוב להריון או להחזיק הריון מלא.
לכן, חשוב לבצע בתום הלידה בדיקה שמוודאת שלא נותרו כל שאריות שליה ברחם, ובמידה וחלילה נותרו כאלו, להוציא אותן בשלמותן.
לאורך השנים טיפלה עורכת הדין אדרה רוט בתביעות פיצויים רבות שהוגשו על ידי נשים, בשל רשלנות רפואית בוטה במסגרתה נותרה ברחמן שארית שליה לאחר הלידה, מה שהוביל לתוצאות עגומות ולנזקי גוף ונפש חמורים.
לפניך הסבר מפורט בנושא החשוב ודוגמאות מתוך כמה פסקי דין שנתנו במקרים של תביעות רשלנות רפואית כאמור.
סיבות וסיכונים
כאמור, המצבים בהם עלולות להישאר שאריות שליה ברחם הנם נדירים, אולם הם עלולים להתרחש לאחר כל לידה וזאת בין אם המדובר בלידה טבעית ובין אם המדובר בלידה שמתבצעת בניתוח קיסרי.
בנוסף, מצבים אלו עלולים להתרחש גם לאחר הפלה, אף זאת בין אם המדובר בהפלה טבעית או בהפלה יזומה.
יחד עם זאת, המצב הנדיר ביותר של היוותרות שאריות שליה מתרחש לגבי לידה טבעית, שמתקיימת במועד ואילו המצבים השכיחים יותר מתרחשים בלידות מוקדמות או בהפלות, וכן אצל נשים שיש להן מומי רחם או מבנה רחם לא נורמלי.
בנוסף, הסיכויים להישארות שאריות שליה ברחם עולים כאשר מדובר בתהליכים שאינם טבעיים, כלומר, כאשר מדובר בלידה בניתוח קיסרי או כאשר מדובר בהפלה יזומה.
למעשה, הסיכון הגבוה ביותר להישארות שאריות שליה קיים לגבי הפלות יזומות, שם הוא מתרחש בשכיחות של 1% עד 2%.
הימצאות שאריות השליה לאחר הלידה פוגעת בתהליך כיווץ הרחם לאחר הלידה.
כתוצאה מכך, הרחם עלול לסבול מהצטלקויות, דימומים, דלקות, והידבקויות, דבר שעלול לפגוע בסיכוייה של היולדת להיכנס שוב להריון ובמידה שהיא בכל זאת הצליחה להיכנס להריון, אזי הדבר עלול לפגוע ביכולתו של הרחם להחזיק את ההריון באופן מלא, ועקב כך לגרום להפלות.
לכן וכדי למנוע את כל הסיכונים המיותרים הללו, חובה לבצע את בדיקת נוכחות שאריות השליה ברחם, בשלב מוקדם ככל הניתן ובמידה והדבר לא נעשה כלל או כראוי, הוא עלול להוות רשלנות רפואית.
כיצד ומתי מתבצעת בדיקת שאריות שליה ברחם
תחילה יש לבצע את בדיקת שארית השלייה מיד לאחר הלידה וזאת באופן שכולל הן בדיקה ויזואלית והן בדיקה ידנית.
לשם כך, על הצוות הרפואי לבחון באופן ויזואלי את שלמות השליה שנפלטה מהרחם לאחר הלידה כדי להתרשם האם המדובר בשליה שלמה או לא וכן לבצע בדיקה ידנית בתוך חלל הרחם עצמו, על מנת לוודא פיזית שלא נותרו בו שאריות כלשהן.
יובהר כי בהתאם לספרות המקצועית ולפרקטיקה המקובלת, יש לבדוק לא רק האם נותרו חלקי שליה, אלא האם גם נותרו קרומי שליה, כך נקבע בין השאר במסגרת הליך ת"א 6843-02-14 ר.ח. נ' מדינת ישראל.
שנית, יש לבצע בדיקת אולטרסאונד של חלל הרחם כעבור 6 שבועות לאחר הלידה ובמסגרתה לבדוק האם נותרו ברחם שאריות שליה.
מדובר בבדיקה שגרתית שכל אשה צריכה לעבור לאחר הלידה, שבמסגרתה נבדקת בין היתר גם הימצאות שאריות שליה בתוך הרחם.
יחד עם זאת, במידה והופיעו תסמינים שעלולים להעיד על קיומן של שאריות שליה ברחם, מובן שיש להקדים ולבצע את בדיקת האולטרסאונד מייד לאחר הופעת תסמינים אלו.
תסמינים אלו כוללים בין השאר:
– דימומים
– קרישי דם
– סימני זיהום כמו חום או כאבי בטן
– כאבים בזמן קיום יחסי מין
יש לקחת בחשבון שלעתים לא יופיעו סימפטומים כלל.
כיצד מטפלים בשאריות שליה ברחם
ניתן לטפל בשאריות שליה ברחם באמצעות טיפולים שונים, בהתאם לגודל השאריות שנותרו ברחם, שאותן ניתן לאמוד במסגרת בדיקת האולטראסונד.
מאידך, במידה ומדובר בשאריות גדולות יחסית, שהרחם אינו מסוגל לפלוט אותן, ניתן לבצע הליך היסטרוסקופיה או הליך גרידה לצורך הוצאתן.
שני ההליכים הללו נעשים תחת הרדמה כללית, אולם הליך ההיסטרוסקופיה מומלץ יותר, מאחר שהוא נעשה באמצעות החדרת סיב אופטי שמאפשר לצפות בחלל הרחם ולהסיר את שאריות השליה באמצעות מכשירים כירורגים זעירים שמועברים דרכו.
הסיב האופטי מאפשר לרופא הכירורג לראות בזמן אמת את חלל הרחם ותהליך הוצאת השליה, דבר שמשפר באופן ניכר את היכולת שלו לוודא שכל שאריות השליה הוצאו מהרחם וכן להימנע מפגיעה ברירית הרחם.
לעומת זאת, הליך הגרידה, שכולל את ניקוי המשטח הפנימי של הרחם באמצעות מכשיר דמוי כפית, נעשה באופן עיוור, דבר שעלול לגרום להחמצת ופספוס חלק משאריות השליה, וכן לפגיעה ברירית הרחם עקב גרידה מוגזמת.
במקרים חמורים הדבר אף עלול לגרום לתסמונת אשרמן, שמתבטאת בהרס רירית הרחם והידבקויות קשות של חלל הרחם, דבר שאף עלול לגרום לאי פוריות.
במסגרת הליך ת"א 22114-12-10 י.ל. נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות נדון מקרה של יולדת שעברה לידה תקינה בבית החולים בני ציון בחיפה.
בתום הלידה, בעלה של היולדת שעבר עמה קורס הכנה ללידה, שם למדו השניים על חשיבות הוצאת השליה בשלמותה, ביקש מהמיילדת לבדוק שוב את השליה, שנראתה לו לא שלמה, אך היא סירבה.
לאחר הלידה סבלה היולדת מדימומים וכאבים קשים. כאשר היולדת הגיעה לביקורת כעבור מספר שבועות, כפי שנאמר לה, היא דיווחה לרופא שהדימום לא נפסק, ובעקבות זאת בוצעה בה בדיקת אולטרסאונד שאכן גילתה ברחם שאריות מהשלייה.
בית המשפט קבע שבית החולים התרשל בבדיקת השליה לאחר הלידה, תוך שהוא דוחה את טענת בית החולים לפיה הכאבים שחוותה האשה לאחר הלידה הראשונה היו כדרך הטבע, שהרי נאמר בתורה "בעצב תלדי בנים" ואין להם שום קשר לשאריות השלייה שנותרו בגופה.
בהתאם לכך פסק בית המשפט לתובעת פיצויים בגין ראשי נזק שונים ובעקבות הרשלנות הרפואית כאמור.
שארית שליה לאחר הלידה? פני לקבלת ייעוץ משפטי
במקרה של הותרת שארית שליה לאחר הלידה, יכול ויחלוף זמן רב עד שיתברר האם נותר נזק בגופך. לעיתים, רק לאחר שנה ויותר ממועד הלידה, בזמן ניסיונות כושלים להכנס להריון ניתן להגיע למסקנה כי שארית השליה שנותרה בגופך בלידה הקודמת, הובילה לפגיעה ביכולת להרות ולעיתים לאובן מוחלט של היכולת להרות.
