במקרים של מפרצת מוחית נדרש טיפול רפואי מהיר ויסודי, שאחרת הנפגע/ת עלול לסבול מנזקים חמורים ובלתי הפיכים.

משרדה של עורכת הדין אדרה רוט טיפל בתביעת רשלנות רפואית, שהוגשה בשל כשלים חמורים בטיפול שניתן לאשה שסבלה ממפרצת מוחית, טיפול  שהתעכב מסיבות לא ברורות והוביל בסופו של דבר לנזקים בלתי הפיכים מהם תסבול התובעת לאורך כל ימי חייה.

ו.ל. היתה אישה צעירה אשר סעדה עם בעלה במסעדה כשחשה ברע, הרגישה סחרחורת ונפלה.

לאחר מכן התאוששה, אך לפתע הרגישה חולשה ואיבדה הכרתה.

ו.ל. פונתה באמצעות אמבולנס לחדר מיון בביה"ח לניאדו בנתניה, שם התקבלה, והוחלט כי יש חשד ל-subdural hemmorage והנפגעת זקוקה לבדיקת CT וייעוץ וטיפול נוירוכירורגי.

באמצעות אמבולנס לבן של מד"א כאשר היא מחוסרת הכרה ומונשמת, הועברה הנפגעת לבית החולים תל השומר.

רק כשעתיים לאחר שנבדקה לראשונה בחדר מיון, בוצע לה בדיקת CT מוח, אשר הדגימה דמם תת עכבישי עם המטומה תת קשית גדולה וסטייה ניכרת של קו האמצע בצורה קיצונית מימין לשמאל.

בשלב זה הוחלט משום מה שאין מקום לטיפול כירורגי, אלא להעבירה למחלקה הפנימית, לא לפני שדובר עם משפחתה על היותה תורמת פוטנציאלית של איברים.

משמע, מצבה של החולה לא צפוי להשתפר על ידי פעולה כירורגית (או טיפול תומך) והיא עומדת למות מוות מוחי בסבירות גבוהה.

על פי הרישום בתיק הרפואי, הוסבר למשפחתה כי היא עומדת למות ועליהם להיפרד ממנה.

לאחר מכן הוסבר לבעלה של ו.ל. כי אשתו מועברת להשגחה וטיפול במחלקה הפנימית, מאחר והיא מהווה תורמת פוטנציאלית להשתלת איברים…

במהלך האשפוז במחלקה הפנימית חל שיפור קל במצבה ויומיים לאחר קבלתה הוחלט לנתחה.

היא  עברה ניקוז של ההמטומה וסגירה של מפרצת שגרמה לדימום ממנו סבלה.

לאחר מכן שהתה זמן ממושך בטיפול שיקומי במסגרת בית החולים ובשל תוצאות פגיעתה.

התובעת נותרה נכה, משותקת וסיעודית בשל התרשלות הצוות הרפואי אשר החליט לוותר עליה ולבקש את איבריה לתרומה, בעודה בחיים!

וכך כתב המומחה הרפואי:

"הממצא שסיכן ביותר את חייה של החולה היה בשלב זה  קריש הדם התוך גולגלתי שגרם ללחץ על רקמת המוח וסטיית קו האמצע. מקובל בספרות הנוירוכירורגית  לנתח חולים הסובלים מקריש דם כזה ע"מ להוציאו ולשחרר את הלחץ מעל הרקמה המוחית הלחוצה.

מקובל בספרות שיש לבצע ניתוח כזה במהירות האפשרית. במקורות ספרות שונים מדברים על כלל 4 השעות, שכאשר מנתחים חולה תוך 4 שעות מאז האירוע סיכוייו להחלים עם נזק עצבי קטן יותר גדולים בהרבה מאשר כאשר הוא מנותח מעבר לטווח זה.

במקרה זה, ובהסתמך על הספרות הענפה המתארת מצבים כאלה, הטיפול הראוי והנכון במצב בו התקבלה החולה בבית-החולים שיבא היה ניתוח מיידי לניקוז קריש הדם.

החולה  הועברה למחלקה פנימית, שם קיבלה טיפול תומך בלבד (אשר מבוצע בד"כ לחולים המועמדים לשמש תורמי אברים) ללא שבוצע ניטור וטיפול מתאים במדדי הגוף השונים  ובפעילות המוחית שלה.

למרות זאת ולמרות הדמם במוחה חל שיפור במצבה היא חזרה למצב של הכרה חלקית (מדד גלזגו 10) ואז היא נותחה.

נכון הוא שהחולה סבלה מפתולוגיה נוספת של גורם הדמם והוא המפרצת שדממה, אך בשלב הגעתה לבית החולים הפתולוגיה שסכנה אותה באופן מיידי הייתה ההמטומה הגדולה שבגולגלתה ולא המפרצת.

אין כל ספק כי מצבה הנוירולוגי הנוכחי הינו בחלקו תולדה של איחור של כ- 48 שעות בבצוע הניתוח. איחור אשר הביא להחמרה משמעותית ביותר במצבה הנוירולוגי.

הטיפול הרפואי היה לקוי לכל אורך הדרך, כפי שפרטתי לעיל: אבחון לקוי של מצבה של החולה, והחלטה החורגת מכל סטנדרט מקובל, שלא לנתח, ולהמתין למותה.

החולה סובלת כיום מנכות קשה, אשר הייתה נמנעת או קטנה משמעותית תחת טיפול רפואי נאות ואחראי.

ניתן לסכם כי הטיפול לו זכתה הוא טיפול אשר אינו מקובל ואינו עומד בסטנדרטים הנאותים בימינו ובארצנו."

עורכת הדין אדרה רוט אשר ייצגה את התובעת, הגישה את תביעתה של ו.ל. לבית המשפט המחוז, אשר דן בתביעה ופסק לזכות התובעת פיצויים של מיליוני שקלים בשל הנזקים הקשים שנגרמו לה.

בפסק הדין של בית המשפט ניתן פירוט של מכלול האירועים הרשלניים שהובילו לנזקים הבלתי הפיכים ונכותה של התובעת.

בית המשפט הכריע בצורה חד משמעית כי אילו היתה התובעת מקבלת טיפול רפואי הולם, ללא עיכובים מיותרים, סביר שניתן היה למנוע את הנזקים החמורים שנגרמו לה.

בכל מקרה של חשש מפני רשלנות רפואית, בשל עיכוב במתן טיפול רפואי הולם, רצוי וראוי לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין המתמחה בתחום.

עוד בנושא: טיפול רשלני במקרה של תסחיף ריאתי