רשלנות בטיפול בנגע טרום סרטני

אין חולק שעצם הגילוי של מחלה קשה הנו אירוע לא קל בלשון המעטה, לא כל שכן כאשר המדובר על סרטן.

עם זאת, אין גם ספק שכאשר הגילוי גם נעשה באיחור ניכר ותוך רשלנות רפואית, שאלמלא היא אולי היה ניתן להימנע מהמחלה הקשה או לפחות להקטין את נזקיה, אזי המדובר באירוע קשה שבעתיים.

כך גם אירע בנסיבות תיק ת"א 18567/08 ח.א. נ' הסתדרות מדיצינית הדסה וקופ"ח מאוחדת, אשר התנהל בפני בית משפט השלום בתל אביב.

בסקירה שלפניך מסבירה עורכת הדין אדרה רוט את הנסיבות שהובילו להגשת התביעה בהליך הנ"ל ואת השיקולים שעמדו מאחורי פסיקת הפיצויים, כפי שנקבעה בבית המשפט.

תיק זה עסק במטופל של קופת חולים מאוחדת, שגילה פצע בשפת פיו התחתונה. הוא פנה לרופא של הקופה, שנטל ממנו ביופסיה, ממנה התברר שמדובר בגידול סרטני.

רופא הקופה הפנה את המטופל בהקדם לבית החולים הדסה וזאת לצורך ביצוע כריתה של הנגע ושחזור.

בהדסה נטלו ממנו ארבע ביופסיות נוספות, כאשר רק באחת מהן נמצא נגע שחייב כריתה.

לאחר קבלת התשובה בדבר ממצאי הביופסיות, חזר המטופל לרופא של הדסה, אך הצדדים היו חלוקים לגבי תוכן השיחה שנערכה ביניהם.

המטופל טען שהרופא אמר לו "שהכל בסדר" ושהוא אינו זקוק לטיפול, ואילו הדסה טענה שהוא הוזמן לקבוע תור לניתוח.

בכל מקרה, לא היה חולק שהמטופל לא חזר לאחר מכן להדסה וגם לא לרופא בקופת החולים.

כעבור שנתיים התגלה בשפה של המטופל נגע סרטני, שחייב כריתה נרחבת, ניתוחים וטיפולים מורכבים וקשים.

כתוצאה מכך נקבעה למטופל נכות כללית במוסד לביטוח לאומי, שכללה 50% נכות פלסטית בשל צלקת הגורמת לשינוי צורת הפנים ולדחייה, 20% נכות נפשית בשל תגובה דיכאונית, וכן  דרגת אי כושר בשיעור 65%.

בעקבות זאת הגיש המטופל תביעת רשלנות רפואית הן כנגד בית החולים הדסה והן כנגד קופת חולים מאוחדת.

עוד בנושא: רשלנות באחון סרטן העור

היקף המחלוקות

מעבר למחלוקת לגבי תוכן השיחה שנערכה בין המטופל לרופא של הדסה, התעוררו בין הצדדים, בין היתר, גם מחלוקות לגבי חובות המעקב של רופא הקופה ושל הרופא של הדסה, וכן לגבי הקשר הסיבתי.

לגבי חובת המעקב של רופא הקופה, המטופל טען שהוא היה צריך לעקוב אחר ביצוע הביופסיה בהדסה, לדרוש את תוצאותיה ולוודא שהניתוח אכן בוצע בו.

הקופה טענה שאין כל חובה כזו ואין להשית על רופאי הקופה חובה לעקוב אחר הביצועים של בית חולים ציבורי.

לגבי חובת המעקב של הרופא של הדסה, המטופל טען שככל שייקבע שהוא הוזמן לניתוח על ידי רופא זה, היה גם עליו לוודא שהניתוח בוצע בו, וכן להסביר לו על הסכנות שטמונות במצבו הרפואי וחשיבות האבחון והטיפול המוקדם בו.

הדסה טענה שהמטופל קיבל הסבר מספק וכי הדרישה לוודא שהחולה מגיע לניתוח הנה דרישה לא סבירה.  

לגבי הקשר הסיבתי, המטופל טען שלו ניתוח הכריתה היה מתבצע בשלב הביופסיה, הנזק שהיה נגרם לו מהנגע היה מצומצם בהרבה.

הקופה והדסה טענו שיש לייחס למטופל אשם תורם שמנתק כל קשר בין התרשלותן, אם ייקבע שהייתה כזו, לנזק שנגרם לו, וזאת מאחר שחרף בעיותיו הרפואיות, הוא המשיך לעשן באופן כבד והן אינן אחראיות לממאירות מאוחרת שהתפתחה באותם אזורים בשפה שנמצאו שפירים בביופסיות.

עוד בנושא: רשלנות באבחון סרטן השד

ההכרעה במחלוקות

בהסתמך על העדויות שהוגשו בתיק, וחקירות הצדדים, קבע בית המשפט שרופא הקופה הודיע למטופל שהתגלה אצלו גידול סרטני, הסביר לו מה לעשות והפנה אותו לבצוע הכריתה בבית החולים הדסה.

בהמשך לכך קבע בית המשפט שלאור הממצאים הללו, יש לדחות את התביעה כנגד הקופה וזאת מבלי להתעמק בהיקף חובת מעקב של רופאים בקהילה המפנים חולים לטיפול בבתי חולים.

לעומת זאת, בית המשפט גם קבע שהמטופל הוכיח שהרופא של הדסה אכן אמר לו שהכל בסדר אצלו ושאין לו כלום ועל כן יש להטיל על הדסה אחריות בגין מתן עצה רשלנית.

לגבי הקשר הסיבתי בין אי ביצוע הכריתה בהדסה להופעת הסרטן כעבור שנתיים, וזאת בהינתן שהמטופל היה מעשן כבד באותה תקופה, נקבע שהמומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים הסכימו שיש קשר סיבתי בין שני האירועים הללו, ולכן אין מקום לייחס למטופל אשם תורם שמנתק קשר סיבתי.

בהתאם לכך נפסק שעל הדסה לשלם למטופל פיצויים בסך כולל של 310,000 ₪, בניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי.

פיצויים אלו כללו פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסך של 50,000 ₪, פיצוי בגין הוצאות בסך של 10,000 ₪, ופיצוי בגין כאב וסבל בסך של 250,000 ₪.

בנוסף לכך נפסק שהדסה תשלם למטופל שכ"ט עורך בשיעור 20% מהסכום הפסוק בתוספת מע"מ , שכ"ט מומחה  והוצאות משפט.

בכל מקרה של חשש מפני רשלנות רפואית ראוי לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי