כידוע, תהליך הלידה הנו תהליך רגיש מאד, שעלול להיות עתיר סיכונים, ועל כן חשוב מאד שהצוות הרפואי ינהל אותו כשורה. ניהול לא תקין של תהליך הלידה עלול לגרום לנזקים קשים, ולהוות עילה לרשלנות רפואית.
מקרה קשה במיוחד של ניהול תהליך לידה לא תקין נדון במסגרת תיק ע"א 9927/06 פלוני נ' מדינת ישראל, שהתנהל בפני בית המשפט העליון.
המדובר היה בתהליך לידה מורכב שהתמשך יתר על המידה, ואשר החל בניסיונות שלא צלחו לביצוע לידה מכשירנית, עבר לביצוע ניתוח קיסרי דחוף, שגם הוא לא צלח, ולבסוף הסתיים בלידה רגילה, דרך תעלת הלידה של האם.
בסופו של הליך הלידה הממושך והמייגע, נולד היילוד במצב קשה מאד, וכשהוא סובל מנזק מוחי עקב תשניק בלידה.
לימים הוא גם אובחן כמי שסובל משיתוק מוחין בארבע גפיו ופיגור שכלי קשה.
הוריו של התינוק הגישו תביעת פיצויים בעילת רשלנות רפואית, בגינה נפסקו פיצויי עתק בסך של כ-4.2 מיליון ₪ לאחר שבית המשפט פסק כי הרופאים התרשלו במילוי תפקידם בחדר הלידה.
התנהלות רשלנית בחדר הלידה: העובדות
תיק זה עסק בניהול לידה שהתרחשה בשנת 1998 בבית החולים שיבא, בתל השומר.
מאחר והיילוד הוערך במשקל של 3.5 עד 4 ק"ג ונמדד לו דופק מהיר, הוחלט ליילד את האם באמצעות לידה מכשירנית.
לשם כך ניסה הצוות הרפואי בתחילה לחלץ את העובר באמצעות מלקחיים, ואף פעמיים, אולם הדבר לא צלח.
לאחר מכן ראשו של היילוד נדחף בטעות כלפי מעלה ועל כן נעשה ניסיון לחלצו על ידי שולפן ריק, שגם הוא לא צלח ועקב כך האם הועברה לביצוע ניתוח קיסרי דחוף.
הרופאים שטיפלו באם התקשו לחלץ את העובר גם במהלך הניתוח הקיסרי ועל כן הם יילדו אותו באמצעות דחיפתו למטה, באופן ידני, דרך תעלת הלידה של האם.
היילוד נולד במשקל 4.750 ק"ג, במצב כללי קשה מאד וללא נשימה עצמונית. מיד לאחר הלידה התינוק אובחן כמי שסובל מנזק מוחי עקב תשניק סב לידתי חמור.
כאמור, לימים הוא גם אובחן כמי שסובל משיתוק מוחין בארבע גפיו ופיגור שכלי קשה. בעקבות כך נקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 100%.
תיאור הרשלנות החמורה של הצוות הרפואי בחדר הלידה
בשנת 2006 הגיש היילוד תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים שיבא בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.
בית המשפט קבע שהצוות הרפואי של בית החולים התרשל בשלושה שלבים במהלך ניהול הלידה וזאת לגבי אופן ביצוע הערכת משקל העובר, אופן ביצוע הלידה המכשירנית ואופן ביצוע הניתוח הקיסרי.
אופן ביצוע הערכת משקל העובר
התובע טען שהצוות הרפואי לא העריך כראוי את משקלו ולא ביצע בדיקת אולטרסאונד כנדרש בנסיבות העניין וכי עקב כך, ניהול הלידה לא הותאם למשקלו הגבוה יחסית, מעל 4.5 ק"ג, אשר מחייב ניתוח קיסרי.
בית החולים טען שלא היה פסול בהערכת משקל העובר על סמך הערכה קלינית ושלא על סמך בדיקת אולטרסאונד, וכי ממילא קיימת סטייה גם בהערכה המבוססת על בדיקת אולטרהסאונד.
בית המשפט קבע שבמהלך ניהול הלידה התגלעה מחלוקת לגבי משקל העובר.
לפי נייר עמדה של האגודה הישראלית למיילדות ולגניקולוגיה, במקרה כזה היה על הצוות הרפואי לבצע התייעצות עם רופאים מומחים ולהפעיל שיקול דעת קליני לגבי האפשרות של ביצוע לידה רגילה, לעומת החלופה של ניתוח קיסרי, ולתעד אותו וזאת גם מבלי להיזקק לבדיקת אולטרסאונד.
משלא נעשה כך אזי המדובר בהתנהלות רשלנית.
אופן ביצוע הלידה המכשירנית
התובע טען שלא היה מקום ליילד אותו באמצעות לידה מכשירנית, אלא היה צריך ליילדו מיד באמצעות ניתוח קיסרי.
בנוסף טען התובע שלא מקובל ונהוג עוד להשתמש בלידת מלקחיים וכי השימוש במכשיר זה בכל מקרה דורש מיומנות מיוחדת של רופא מומחה ואין לבצעו על ידי רופא מתמחה בלבד.
המומחה הרפואי מטעם בית החולים טען שנסיונות היילוד המכשירני נעשו בהתאם לפרקטיקה הנוהגת ולא היה מקדם סיכון כלשהו שבגינו היה על הרופאים להעדיף ניתוח קיסרי מיידי על פני לידה מכשירנית.
עוד נטען כי גם אין פסול בכך שרופא מתמחה יבצע את לידת המלקחיים.
יחד עם זאת, אותו מומחה מטעם בית החולים גם העיד שהמיומנות הנדרשת לשם שימוש במלקחיים הנה גבוהה יותר מזו הדרושה לשם תפעול השולפן וכי מדובר בפרוצדורה מסוכנת, שמי שלא יודע לעשותה כראוי עלול לגרום לנזקים.
בית המשפט קבע שעדות זו, בצירוף העובדה שבית החולים לא טרח להעיד את הצוות הרפואי בעניין מומחיותם בהליך המלקחיים, מעידים שהשימוש במלקחיים במקרה זה אכן גבל בהתרשלות והוביל לסיבוכים מיותרים בלידה.
עוד נקבע שהעובדה לפיה ראש התובע נדחף כלפי מעלה, לאחר כשלון נסיונות חילוצו באמצעות מלקחיים, היתה צריכה להדליק אצל הרופאים נורת אזהרה, שמא אין התאמה בין גודל העובר למידת האגן של היולדת ועל כן יש לשקול להמשיך בלידה רגילה ולא בלידת שולפן, כפי שנעשה בפועל.
משלא נעשה כך, אזי המדובר בהתנהלות רשלנית גם בעניין זה.
אופן ביצוע הניתוח הקיסרי
התובע טען שאופן ביצוע הניתוח הקיסרי היה רשלני וכתוצאה מכך זמן חילוצו התמשך מאוד, ואף היה צורך בדחיפתו באופן ידני.
בית החולים טען שהרופאים פעלו כשורה וכי הקושי בחילוץ נבע ממיקומו של ראש התובע.
בית המשפט לא התייחס באופן ישיר לטענות אלו, אך קבע כי במכלול, התנהלותו של הצוות הרפואי גרמה לעיכוב ממושך בחילוץ העובר מרחם אימו.
הוכחת קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק החמור שנגרם!
בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע שמחדלי הצוות הרפואי מהווים התרשלות חמורה, שהובילה לעיכוב ממושך בהחלטה להעביר את אופן ביצוע הלידה לניתוח קיסרי וממילא לדחייה משמעותית של סיום תהליך הלידה.
בהמשך לכך קבע בית המשפט שבמקרה זה גם קיים קשר סיבתי בין ההתנהלות הרשלנית של הצוות הרפואי לבין הנזק המוחי עקב התשניק שנגרם לתובע, מאחר שההתנהלות הרשלנית היא שהובילה להתמשכות מיותרת של הלידה, וכתוצאה מכך להופעת התשניק ולנזקים הקשים שנגרמו לתובע.
בהמשך לכך נפסק לתובע פיצוי עתק בסך של כ-4.2 מיליון ₪, לפני ניכויים, וזאת בגין הפסד שכר, כאב וסבל, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ועוד.
שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק דין זה בפני בית המשפט העליון. התובע ערער על גובה הפיצוי שנפסק לו וביקש להעלותו ואילו בית החולים ערער הן על עצם חיובו באחריות נזיקית והן על גובה הפיצוי.
בית המשפט העליון קבע שאין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של פסק הדין ודחה את שני הערעורים, כך שפסק הדין המקורי נותר על כנו.
קריאה נוספת: פיצויי עתק בשל רשלנות רפואית בייעוץ גנטי
