מדי שנה מתרחשות עשרות אלפי תאונות של מאושפזים בבתי החולים ברחבי הארץ ובין השאר גם מקרים של נפילה ממיטת האשפוז. רוב המקרים מסתיימים בחבלות קלות ותחושות קשות, אך בכל שנה ישנם גם מקרים שבהם נפילות של מאושפזים גורמות לנזקי גוף קשים, נכות ולעיתים אף למוות.
חשוב לדעת כי בעת האשפוז בבית החולים, מכל סיבה שהיא, אנשי הצוות הרפואי ובית החולים עצמו מחוייבים לכללי בטיחות קפדניים וכמובן שגם לנהלי עבודה שאמורים להבטיח את הביטחון המלא והבריאות של המטופל.
נהלי העבודה בבית החולים בישראל מחייבים בין השאר השגחה רפואית על המאושפזים, במשך כל מועד האשפוז, 24 שעות ביממה.
במקרים שבהם נגרמים למטופלים / מאושפזים פגיעות קשות בשל נפילה או תאונה אחרת בבית החולים, חשוב לפנות ולהתייעץ עם עורך דין מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית ולבדוק את המקרה לעומק.
במסגרת הבדיקה ניתן יהיה להעריך באופן מקצועי את הנסיבות שהובילו לפגיעה, היקף האחריות של בית החולים ואנשי הצוות הרפואי וכמובן שגם את היקף הנזק שנגרם לך.
ניסיון החיים מלמד כי במקרים רבים של פגיעות חמורות בבתי החולים או בכל מוסד רפואי אחר, כולל אלו הפרטיים, ניתן יהיה לבסס עילה להגשת תביעת פיצויים.
כך ארע במקרה הטרגי שבו נפסקו לאחרונה פיצויים לאלמנתו של אדם שנפל במהלך אשפוז, נחבל בראש וזמן קצר לאחר מכאן נפטר בשל דימום מוחי.
נפילה מהמיטה בבית החולים הובילה לדימום מוחי
בית החולים רמב"ם חוייב לשלם פיצויים בסך של כמיליון ₪ לאלמנה של מנוח שהיה בסיכון גבוה ונפל במהלך אשפוזו בבית החולים רמב"ם בחיפה וזמן קצר לאחר מכן נפטר כתוצאה של דימום מוחי שנגרם בשל הנפילה.
המדובר בהליך ת.א. 60756-01-17 עזבון המנוח פלוני ז"ל נ' מדינת ישראל – ביה"ח רמב"ם שהתנהל בפני בית משפט השלום ברמלה.
בית המשפט קבע שבית החולים התרשל באופן חמור, הן בכך שלא השגיח כנדרש על המנוח כדי למנוע את נפילתו וזאת למרות שהוא הוגדר מלכתחילה כבעל סיכון גבוה ביותר לנפילה והן בכך שהוא התעכב בהעברת המנוח לאחר נפילתו לצילום CT, שלו היה נערך בזמן, יתכן שהיה באפשרותו להציל את חיי המנוח.
הפרת חובת ההשגחה: ככה לא מונעים נפילות של מאושפזים!
תיק זה עסק במנוח שנפטר בגיל 72, אשר היה הלום קרב, עתיר מחלות שונות וטופל בין היתר בתרופה לדילול דם.
המנוח הגיע בשנת 2013 לבית החולים רמב"ם עקב קשיי נשימה.
במסמכים הרפואיים של המנוח צויין במפורש שהוא נמצא ברמת הסיכון הגבוהה ביותר לנפילה, מאחר והוא מבולבל ונמצא באי שקט.
כעבור יומיים ובשעה שבנו של המנוח היה לצידו, המנוח קם ממיטתו כדי לגשת לשירותים, אולם הוא נפל בדרכו לשם, וקיבל מכה עוצמתית בחלק האחורי של ראשו.
בית המשפט קבע שבית החולים התרשל בכך שהוא לא נקט באמצעי זהירות בסיסיים ביותר שיכלו למנוע את נפילת המנוח ומותו עקב כך, כגון אזהרת המנוח עצמו בדבר הסיכון החמור שלו לנפילה, קשירת החולה למיטתו, השמתו בחדר שנמצא ליד חדר האחיות ועוד.
בנוסף קבע בית המשפט שבית החולים התרשל גם בכך שהוא לא פעל בהתאם לנוהל העבודה הלא כתוב למניעת הסיכון לנפילות שהוא עצמו גיבש ואשר כולל אמצעי זהירות כגון שמירה בידי איש צוות, יצירת קשר עם המשפחה, הסבר למשפחה, הדרכה, קשירה ועוד.
בעניין זה דחה בית המשפט את עדותו של מנהל המחלקה הפנימית של בית החולים שבה אושפז המנוח לפיה המדובר בנוהל 'חסר משמעות, לא רלוונטי, ולא אמין' וקבע שהוא אינו מקבל את הגישה כאילו המדובר בנוהל למראית עין בלבד, וכי גם אם כך הם פני הדברים, אזי היה על בית החולים לנסח נוהל עבודה ברור, מעמיק ופרטני, תקף מחקרית, ולהנחות את הצוות הרפואי לפעול לפי דפוסי עבודה כתובים וברורים, שאינם רק בגדר תורה שבעל-פה.
בית המשפט גם דחה את טענת בית החולים, לפיה לבני משפחתו של המנוח יש אשם תורם במקרה זה, מאחר שהם לא שמרו עליו למרות שהם הוזהרו על ידי בית החולים לגבי סיכון הנפילה של המנוח וזאת בניגוד לטענת בני משפחת המנוח, לפיה הם מעולם לא הוזהרו כאמור על ידי בית החולים ואף הופתעו מנפילת המנוח.
בית המשפט קיבל את טענת בני המשפחה לפיה הם מעולם לא הוזהרו כאמור על ידי בית החולים ואף קבע שגם אם בית החולים היה מזהיר את בני המשפחה, עדיין לא היה בכך כדי להעביר אליהם את נטל האחריות לפקח על המנוח.
רשלנות בהפניה דחופה לביצוע בדיקת CT
לאחר נפילת המנוח, הוזעקה אליו רופאה של בית החולים, שהזמינה לו מיד בדיקת CT, עקב החשש שנגרם לו דימום מוחי מסכן חיים עקב הנפילה והחבלה בראשו, וזאת לרבות נוכח התרופה לדילול דם שנטל המנוח והמחלות השונות מהן סבל.
למרות ההפניה לבדיקה דחופה ולמרבה הצער, המנוח נלקח לבדיקת ה-CT רק לאחר שעה ורבע (!) ממועד הנפילה וזאת גם למרות שהוא הקיא לאחר נפילתו והחל לשקוע מבחינה הכרתית.
בדיקת ה-CT העלתה שהמנוח סובל מדימום מוחי חריף ועקב כך הוא הובהל לניתוח חירום לצורך ניקוז הדימום, אולם כעבור מספר שעות לאחר הניתוח הוא נפטר.
בית החולים טען שסדרי העדיפות הרפואיים והגבלת המשאבים שהיו בו באותה עת, מנעו את העברת המנוח לביצוע בדיקת ה-CT באופן מיידי.
טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, בנימוק לפיו בית החולים לא הביא כל ראיות לטענה זו ועל כן יש להניח שמבחינת זמינות המשאבים של בית החולים בהחלט ניתן היה להכניס את המנוח לבדיקה באופן מיידי ובהתאם להמלצה רפואית ברורה ומפורשת.
בהמשך לכך נקבע שבית החולים התרשל בכך שלא טרח להעביר את המנוח לבדיקת ה-CT באופן מיידי ודחוף, דבר שמנע גילוי מוקדם של הדימום המוחי שייתכן שהיה ביכולתו להציל את המנוח.
עוד נקבע שהרופאה שהזמינה את הבדיקה עבור המנוח התרשלה בכך שהסתפקה בהזמנת הבדיקה בלבד ולא וידאה את ביצוע הבדיקה לאלתר, גם לא לאחר שהיא זיהתה את הידרדרות מצבו, מה גם שהיא לא טרחה כלל לבדוק מיוזמתה את מצב המנוח לאחר נפילתו, אלא הוזעקה אליו נוכח הידרדרותו.
לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט שצוות בית החולים גילה רשלנות רפואית כפולה, הן לגבי אי נקיטה באמצעים סבירים למניעת התממשות הסיכון הגבוה לנפילת המנוח והן לגבי העיכוב בביצוע צילום CT שהוזמן לאלתר, ואשר יכול היה לאבחן מבעוד מועד את הדימום המוחי שנגרם למנוח עקב הנפילה.
לבסוף נקבע שלרשלנות זו יש קשר סיבתי למות המנוח, ועל כן יש לשלם לאלמנת המנוח פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מותו, בסך כולל של 850,056 ₪ וזאת בגין כאב וסבל ואובדן שנות חייו של המנוח, הפסד הכנסה, ואובדן שירותי בעל.
בנוסף לסכום זה, בית החולים חוייב לשלם גם שכ"ט עורך דין בסך של כ-200,000 ₪ והוצאות משפט.
נפגעת בזמן אשפוז או טיפול בבית החולים?
במקרים שבהם נגרם לאדם נזק גופני חמור בשל נפילה או תאונה אחרת, בעת אשפוז במוסד רפואי או בעת קבלת טיפולי כאמור, מומלץ להקדים ולפנות להתייעצות אישית עם עורך דין מנוסה.
לעורכת הדין אדרה רוט מעל 22 שנות ניסיון בייצוג תובעים במקרים של רשלנות רפואית וניתן לפנות לשיחה אישית וקבלת ייעוץ משפטי, בכל שאלה.
קריאה נוספת: טיפול רשלני במקרה של מפרצת מוחית
