כאשר אשה מגיעה למחלקת היולדות בכל אחד מבתי החולים בישראל היא מצפה לקבל טיפול רפואי מסור ומקצועי, במטרה ללדת עובר בריא.
לצערנו, בכל שנה מתרחשים בבתי החולים בישראל מקרי רשלנות בלידה, מקרים בהם אנשי הצוות הרפואי בבתי החולים בכל רחבי הארץ, מתנהלים בצורה לא מקצועית ורשלנית, מסיבות מגוונות, רשלנות שמובילה לעיתים לגרימת נזק בלתי הפיך, עד כדי שיתוק מוחין ולעיתים אף למוות.
עורכת הדין אדרה רוט טיפלה לאורך השנים במספר תביעות פיצויים שהוגשו בשל רשלנות רפואית בלידה ובין השאר גם בתביעות שהוגשו בשל טיפול רשלני במקרים של מצוקה עוברית שהוביל לתשניק בלידה ולנזקים חמורים ביותר לרך הנולד.
בכל מקרה של פגיעה בלידה, בין אם של התינוק/ת ובין אם של האם היולדת, מומלץ בהחלט לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי, על מנת לבדוק ולהעריך את המקרה האישי שלך, שאז ניתן יהיה להבין האם קיימת עילה להגשת תביעה בשל רשלנות רפואית.
רשלנות בלידה בבית החולים לניאדו
בית משפט השלום בתל אביב חייב את בית החולים לניאדו לשלם פיצוי מעל 2.6 מיליון ₪ בשל ניהול רשלני של לידה בשנת 2002 שהסתיימה בלידת תינוק עם שיתוק מוחין, שבדיעבד נפטר כעבור שלוש שנים.
כך נקבע במסגרת פסק הדין המפורט בהליך ת"א 68905-06 עזבון אור בינסיין ז"ל נ' בית החולים לניאדו.
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט נכתב כי אמו של התינוק היתה אשה בריאה, בת 40 בעת הלידה נשוא כתוב התביעה, כאשר בעברה 3 לידות רגילות לפני הלידה שהסתבכה, בהן נולדו לה 3 ילדים בריאים.
כמו כן לא היה חולק שהריונה עם התינוק היה תקין לכל אורכו ולא עלו ממצאים חריגים כלשהם במהלך מעקב ההריון של האם.
אמו של התינוק הגיעה עצמאית אל בית החולים לניאדו בליל יום 11.11.2002.
שני הצדדים הסכימו שעד לשעה 11:00 בבוקר המוניטור של העובר היה תקין, והתקדמות הלידה לא חייבה נקיטת פעולה כלשהי, למעט השגחה.
החל מהשעה 11:00 בבוקר למחרת הגעתה לבית החולים החלו להירשם במוניטור האטות דופק משתנות ועמוקות של העובר, שדווחו בשעה 11:30 על ידי האחות המיילדת לרופא הבכיר שטיפל באם.
למרות זאת, הוא הורה להמתין לסיום הלידה הנרתיקית וזאת מבלי שהרופא כלל טרח לבדוק את האם ואת המוניטור העוברי בעצמו.
גם כאשר הוא כבר בדק את האם, בשעות 11:45 ו-12:10, הוא החליט שלא להפנות את האם ללידה באמצעות ניתוח קיסרי ולא להתערב בלידה בכל דרך אחרת מסיבותיו הוא.
רק בסביבות השעה 12:35 הוא החליט לבצע לידה מכשירנית, תחילה באמצעות ואקום, שלא צלח, ובהמשך באמצעות המלקחיים, אלא שאז התינוק כבר נולד במצב קשה ביותר, כשחבל הטבור כרוך פעמיים סביב צווארו וכתוצאה מכך הוא נותר עם שיתוק מוחין חמור ו-100% נכות.
סלע המחלוקת: האם בית החולים התרשל בניהול הלידה?
בהסתמך על חוות דעת רפואית מטעמם, טענו הוריו של התינוק שהרופא הבכיר שטיפל באם התרשל בכך שהתעלם מהאטות דופק קשות וממושכות של העובר, שמעידות על כריכת חבל הטבור סביב צווארו, דבר שמצריך התערבות מיידית לצורך חילוץ העובר, במקום להמתין להמשך הלידה הנרתיקית.
למרות האמור טענה זו הופרכה לחלוטין במהלך חקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית החולים בבית המשפט, עת הוכח שהמיילדת לא מסרה כלל לרופא הבכיר על השיניון השמור והוא כלל לא ראה את המוניטור באותה עת.
יתרה מכך, אותו מומחה גם הסכים שהיה מקום להתערב בלידה באופן מיידי כבר לאחר השעה 11:00, הרבה לפני המועד שבו הוחלט בבית החולים לניאדו להתערב בלידה.
גם הרופא הבכיר עצמו הסכים שהאטות עמוקות ומשתנות יכולות לנבוע מכריכת חבל הטבור סביב צוואר העובר, אולם הוא טען להגנתו שהחליט שלא להתערב במהלך הלידה, מאחר שבחדר הלידה נכחה גם רופאה אחרת ואם היא היתה סבורה שיש מקום לנתח את האם בניתוח קיסרי, היא היתה חייבת לפנות אליו, מאחר שהיא לא יכולה לנתח לבדה את האם.
עם זאת, לא היה לו כל הסבר לכך שהוא לא הפנה את המיילדת לאותה רופאה על מנת לברר עמה האם היא בדקה את האם ואת המוניטור והאם היא קיבלה החלטה שונה.
ההחלטה שלא לחלץ את העובר מיד מהווה רשלנות
בהסתמך על העדויות והראיות שהוגשו בתיק, קבע בית המשפט שהרופא הבכיר התרשל בכך שלא פעל ליילד ולחלץ את העובר באופן מיידי לאחר שנמסר לו לראשונה על ההאטות העמוקות והמשתנות של דופק העובר.
בית המשפט קבע כי במקרה של חשד למצוקה עוברית אפשרית לא ניתן לקבל כפרקטיקה רפואית סבירה ומקובלת את האפשרות שרופא יקבל החלטה לאי התערבות בלידה, מבלי לבדוק בעצמו את היולדת ואת המוניטור, ותוך הסתמכות ערטילאית על כך שרופא אחר נמצא בחדר הלידה, ואם הוא לא נקרא על ידו לבצע ניתוח קיסרי, הרי שהמצב אינו מצדיק התערבות.
בנסיבות אלו, החלטת הרופא לא היתה בגדר שיקול דעת מוטעה בלבד, כי אם שיקול דעת שחורג מההתנהלות הסבירה, ומהווה רשלנות.
עוד נקבע שהנזק שנגרם לתינוק נוצר עקב תשניק סב לידתי בשל המצוקה שבה היה שרוי עד לחילוצו וזאת תוך דחיית טענת בית החולים לפיה הנזק נגרם כתוצאה מנזק איסכמי שנגרם במהלך ההריון, וכי התינוק נפטר כעבור 3 שנים כתוצאה מהנזק החמור שנגרם לו בזמן הלידה.
בסיכומו של דבר, פסק בית המשפט פיצוי בסך של 2,144,819 ₪ להוריו של התינוק, וזאת לרבות בגין קיצור תוחלת החיים, הפסד השתכרות בשנים האבודות, וכאב וסבל. בנוסף נפסק שכ"ט עו"ד בסך של 500,000 ₪ והחזר הוצאות משפט.
