ל.פ. נולדה בלידה טראומטית אשר כתוצאה ממנה נגרמה לה פגיעה אורתופדית קשה. פגיעה זו גורמת לשיתוק עצבי של זרוע ויד שמאל, פגיעה המהווה הפרעה תפקודית ואסתטית קשה.
מאז לידתה ל.פ. עברה כחמישה ניתוחים, במטרה לשפר את מצבה, אולם ללא הועיל. היא אינה יכולה להתלבש בעצמה, אינה יכולה לבצע עבודות בית כלל, סובלת מכאבים תמידיים במפרקים, באזורים שנותחו, ולמעשה תמיד נעזרת באנשים. תביעתה של ל.פ. הוגשה בביהמ"ש המחוזי בירושלים.
המומחה הרפואי אשר חוות דעתו צורפה לכתב התביעה קבע:
"הסטייה במקרה הנדון הייתה בעובדות הבאות:
במקרה הנדון נולד עובר ענק במשקל 5,400 גר', בעת קבלתה לבית החולים המיילדים בעצמם קבעו את העובדות שיכולות להעיד על אפשרות שתהיה לידה פתולוגית שתתבטא בפרע של הכתפיים. הם ציינו בגליון את גורמי הסיכון, משקל גדול של העובר, ולדנות יתר, גיל מתקדם של היולדת, השמנה ניכרת ביותר של האם 123 ק"ג. למרות עובדות אלה החליטו לגרום ללידה בגישה פרמקולוגית, בעוד שללא ספק היה כבר בשלב זה מקום לבצע ניתוח קיסרי בהוראה מיילדותית. כפי שצוין היה זה שיקול דעת מוטעה בגרימת לידה. תוך תהליך הלידה היו נתונים נוספים, האישה לא הגיבה היטב בהתפתחות לידה ע"י מתן תכשירים פרמקולוגיים, בשלב השני של הלידה הראש עדיין היה גבוה למרות זאת המיילד החליט להשתמש בשולפן ריק, הידע מהספרות מוכיח חד משמעית שבנוכחות חשד סביר לפרע של כתפיים כפי שהיה במקרה הנדון קיימת הוראה נגדית לשימוש בשולפן ריק.
אין ספק שבמקרה הנדון היתה הוראה לביצוע ניתוח קיסרי כאשר אושפזה ולו הצוות נהג לפי המקובל היה נמנע לידה טראומטית ופגיעה בעובר תוך תהליך הלידה כפי שהיה מצופה."
במהלך ניהולה של התביעה הוצע ל ל.פ פיצוי של כמיליון ₪ מביהמ"ש.
הסברנו ל ל.פ כי אמנם מדובר בסכום שאינו מבוטל- אולם תביעתה מבוססת ואין מקום להסכים לפשרה שאינה משקפת את נזקיה.
קופת החולים מצידה סרבה לכל תשלום שהוא.
ביהמ"ש המחוזי פסק כי נזקה של ל' הינו למעלה משני מיליון ₪, (ת.א. 8363/06)
וביהמ"ש העליון קבע שאין מקום להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי והותיר אותו על כנו
