לא בכל יום נתקלים בפסק דין שפוסק פיצוי בגין רשלנות רפואית כעבור 29 שנים תמימות ממועד הרשלנות, אולם כך אירע בתיק ת"א 39784-05-14 פלונית נ' שירותי בריאות כללית אשר התנהל בפני בית משפט השלום בתל-אביב.
תיק זה עסק בתובעת בעלת צלקת ניכרת וברורה על גב ידה הימנית, סמוך לשורש כף ידה, באורך של כ-4.5 ס"מ ורוחב משתנה.
התובעת נולדה כפגה בניתוח קיסרי בבית חולים השרון, ששיך לשירותי בריאות כללית ולאחר הלידה שהתה בפגיה של בית החולים.
המסמכים הרפואיים של בית החולים במועד שהותה בבית החולים ציינו אינדיקציות לקיומו של פצע בידה של התובעת, כשבועיים לאחר הולדתה בניתוח קיסרי, אשר טופל במשחת סילברול, שמשמשת לטיפול בכוויות וכן ביוד, אולם הם לא ציינו מה היה הגורם לפצע, מתי נגרם, מה גודלו ומה טיבו.
לטענת התובעת, שהגישה את התביעה בהיותה בת 25, הצלקת גורמת לה כבר מאז ילדותה כאבים ומגבלות בפעולות מסוימות ופגיעה בכושר עבודתה. בגיל 14 היא עברה ניתוח אסטטי לשיפור מראה הצלקת, אולם הניתוח לא היטיב את מצבה.
בעניין זה יובהר שזכות התביעה במקרה של רשלנות רפואית בהריון או לידה שמורה הן ליילוד והן להורים, והיא מתיישנת תוך 7 שנים.
אולם, בעוד שמניין תקופת ההתיישנות של זכות התביעה של ההורים מתחיל כבר ממועד הולדת עילת התביעה, הרי שמניין תקופת ההתיישנות של היילוד מתחילה רק עם הפיכתו לבגיר, בגיל 18, כך שבמקרה הנדון התובעת היתה יכולה להגיש את התביעה שלה עד הגיעה לגיל 25 כפי שאכן עשתה.
המחלוקת בין הצדדים
בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט נטען כי הצלקת נוצרה עקב רשלנות רפואית של הצוות שטיפל בה או באמה וזאת בזמן לידתה במהלך ניתוח קיסרי או בעת שהותה בפגיה של בית החולים.
לדבריה, מאז שהיא זוכרת את עצמה, יש לה צלקת על ידה וכי היא מעולם לא נפצעה באזור הזה במהלך חייה, כך שמקור הצלקת נובע אך ורק באירועים שהתרחשו בבית החולים, מיד לאחר לידתה.
בנוסף, היא יודעת מהוריה שהצלקת נבעה מפצע שנוצר בידה לאחר לידתה, עקב שבירת האינפוזיה שחוברה לידה.
בחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם התובעת נטען שמהרישומים הרפואיים של בית החולים עולה שקרה אירוע כלשהו סמוך לאחר הלידה, שבעקבותיו נגרם פצע גדול בשורש כף היד הימנית של התובעת, שהצריך חבישה.
בהיעדר פרטים נוספים קשה להתייחס לסיבות ולגורמים שהביאו להיווצרות פצע זה, אולם ברור שאין המדובר בתופעה שגרתית והעניין מחייב הסבר.
בית החולים טען שעקב חלוף השנים הרבות, הוא לא איתר עדים רלוונטיים מטעמו, אולם הוא הכחיש שמועד היווצרות הפצע שהוביל לצלקת היה במהלך ניתוח קיסרי של אמה של התובעת או במהלך שהותה של התובעת כפגה בבית החולים.
לדבריו, הצלקת הנה תוצאה של פגם או מום עוברי או תאונה או מצב רפואי בסיסי של התובעת, שאין כל קשר בינם ללידתה בניתוח הקיסרי.
לחילופין, הוא גם הכחיש את ההתרשלות המיוחסת לצוות הרפואי שלו בפעולות שהובילו להיווצרות הצלקת.
בחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם בית החולים נטען שמשחת סיבלרול הינה משחה לטיפול בכוויות, ואינה משחה אנטיביוטית, כך שלא היה זיהום באיזור.
בנוסף, כבר למחרת השימוש במשחה נכתב שהפצע יבש ואין צורך לחבוש, ומכאן שהוא החלים, ולא ניתן ללמוד על קיומו של פצע של ממש באיזור, ובוודאי לא על פצע שיכול לגרום לצלקת.
המחלוקת בין הצדדים הייתה, איפוא, עובדתית ומשפטית, וכללה גם שאלות קיומו של נזק ראייתי ונפקותו לענייננו, העברת הנטל, ובחינה של הפעלת שיקולי מדיניות משפטית בנסיבות העניין.
עוד בנושא: ייעוץ משפטי במקרים של חשש מפני רשלנות בלידה
נטל הראיה, הכרעה ופסיקת פיצויים
בית המשפט קיבל את טענות התובעת וציין כי הוא האמין לעדותה, שנשמעה אמינה בעיניו.
לגבי המקור לצלקת, ציין בית המשפט כי שני המומחים הרפואיים מטעם הצדדים הסכימו למעשה שהמסמכים הרפואיים הקיימים אינם מספקים הסבר להיווצרות הפצע שיכול לגרום לצלקת.
בנסיבות אלה, על בית המשפט להפעיל את השכר הישר ואת ניסיון החיים השיפוטי ולבחון האם המסמכים הרפואיים מצביעים על אירוע שלא מוביל כלל לצלקת, כטענת בית החולים, או שהם מצביעים על קיומו של פצע גדול, כטענת התובעת.
בית המשפט החליט לקבל את טענת התובעת בעניין זה, מאחר שהוא התרשם שבמסמכים שנערכו שבועיים לאחר הלידה, ניכרים שוליו של מאבק בפצע שהחל עוד קודם לכן.
מבחינת נטל הראיה, קיבל בית המשפט את טענת התובעת להעברת נטל הראיה ממנה לבית החולים, עקב חסר או לקוניות ברשומות הרפואיות של בית החולים, שלא תיעדו כראוי את נסיבות הפצע בידה וזאת באופן שגרם לה נזק ראייתי שאינו מאפשר לה הוכחת ההתרשלות על ידי בית החולים.
לפיכך הורה בית המשפט על היפוך נטל ההוכחה, כך שעל בית החולים היה להוכיח שלא באשמתו ובאחריותו נגרם הפצע שהפך לצלקת.
בהמשך לכך הוא גם קבע שבית החולים לא הרים נטל זה, מאחר שהוא לא הציג אף ראיה או מסמך המצביעים על אפשרות אחרת, ועל כן יש לקבוע שהוא התרשל כלפי התובעת, באופן שגרם להיווצרות הצלקת.
בית המשפט הוסיף וציין כי גם מבחינת שיקולי המדיניות המשפטית, הוא מוצא ליתן קדימות לזכות הילוד. ילוד שאך נולד ומטופל בפגיה, צפוי ככלל להיות ללא מתום.
על כן, ככל שמאובחנים סיבוכים כלשהם בלידה לרבות פגיעה ביילוד ואפילו פצע, שאינו חלק משגרת הטיפול, על בית החולים לתעד את הפצע בזמן אמת, ולפרט את מה שנחזה לגורמים לו ואופן הטיפול בו.
בסיכומו של דבר בית המשפט פסק לתובעת פיצוי כולל בסך של 63,750 ₪, בגין ראשי נזק שונים, שכללו כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות, ועזרת צד ג', וזאת בתוספת הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 18,000 ₪.
עורכת הדין אדרה רוט מייצגת נפגעים בשל מקרי רשלנות רפואית בלידה ועומדת לרשותך בכל שאלה.
