לעיתים נדירות אנו נתקלים במקרים שבהם הרופאים טועים באבחון בעיה רפואית ומתייחסים לנפגעת במשך כ-19 שנה, כמי שסובלת משיתוק מוחין.
בשל האבחון המאוחר, בלשון המעטה, לא זכתה האישה לטיפול רפואי מתאים, שהיה יכול וצריך לתקן ובכל מקרה לשפר את איכות חייה בצורה ניכרת ולהפך.
בשל ההתייחסות אליה כמי שמוגדרת כשסובלת משיתוק מוחין קל, לאורך השנים מצבה הבריאותי הלך והתדרדר.
רק לאחר גיל 19 ואחרי מסע יסורים שעברה, נשלחה האישה לבדיקת MRI שאבחנה ציסטה בחוליות הצוואר שלה!
מכאן ועד הגשת תביעה בעילת רשלנות רפואית הדרך לא היתה ארוכה, כפי שמסבירה עורכת הדין אדרה רוט בסקירה שלפניך.
מעשה התביעה ועובדות המקרה
במסגרת הליך ע"א 2288/14 מדינת ישראל נגד שירותי בריאות כללית ואח' נדון מקרה עצוב של בחורה שסבלה מגידול / ציסטה בחוליות צווארה, אך אובחנה בשוגג במשך שנים רבות כמי שלוקה בשיתוק מוחין.
הבחורה עברה ניתוח להסרת הציסטה רק כשהגיעה לגיל 19, אולם הניתוח כשל והותיר אותה משותקת בשלוש מגפיה.
כתב התביעה פתח והסביר כי המדובר על בחורה שנולדה בשנת 1982 ואובחנה בגיל צעיר כמי שסובלת מחולשה קלה בפלג גופה השמאלי, צליעה קלה ועקמת בגבה.
בהסתמך על תסמינים אלו קבע רופא בבית החולים ברזילי באשקלון, על יסוד בדיקה קלינית בלבד, כי היא סובלת משיתוק מוחין קל.
מכאן ואילך ההתייחסות הרפואית אל הבחורה על ידי רופאי בית החולים וקופת חולים כללית נעשתה בהסתמך על אבחנה זו.
במהלך שנת 1995, הבחורה סבלה מחולשה מרכזית של אחד העצבים בצד השמאלי של פניה ונשלחה על ידי רופא ילדים של קופת החולים לבדיקת אורטופד, אשר לא מצא אצלה כל ממצא חריג.
בחודש אוקטובר 1999 היא מעדה ונחבלה בפניה, נבדקה בבית החולים ושוחררה לביתה.
בחודש יולי שנת 2000 החלה הידרדרות במצבה של הבחורה, אשר התבטאה, בין היתר, בהחמרת הצליעה, בחולשה מוגברת ומנפילות תכופות ללא מקור ידוע, מהן התקשתה לקום.
ברם, גם רופא המשפחה של הקופה שבדק אותה לא מצא ממצאים חריפים והפנה אותה למספר בדיקות דם ושתן, אשר חזרו ללא ממצאים חריגים.
במהלך חודש ספטמבר 2000 הבחורה נבדקה על ידי נוירולוגית פרטית, שקבעה שהיא החלה לסבול מחולשה קבועה בכל גפיה והפנתה אותה לביצוע בדיקת CT מוח ולצילום רנטגן גבי ומותני, אולם בדיקות אלו חזרו תקינות.
במהלך חודש נובמבר 2000 , לאחר שהבחורה שוב נפלה ונחבלה בשפתה, היא הגיעה לבית החולים ושוחררה לאחר טיפול מקומי.
רופא הקופה שבדק אותה למחרת הפנה אותה לבית החולים, בנימוק שהיא סובלת מנפילות רבות שמקורן אינו ידוע.
רופא בית החולים שבדק אותה גילה שיש לה חום וקבע שהיא סובלת ממחלה ויראלית בדרכי הנשימה, נתן לה אנטיביוטיקה ושחרר אותה כעבור מספר שעות לביתה.
מאחר שהבחורה המשיכה לסבול מנפילות שמקורן לא היה ידוע, היא חזרה לנוירולוגית הפרטית, שכעת חשדה לראשונה שאבחונה המקורי כמי שסובלת משיתוק מוחין קל היה שגוי וכי למעשה היא סובלת מהיצרות מולדת בתעלת השדרה.
מבדיקת MRI צווארי שנערכה לבחורה הסתבר שיש לה ציסטה בחוליות הצוואר.
בשנת 2001 הבחורה נותחה כדי להסיר את הציסטה, אך הניתוח כשל ועקב כך היא נותרה משותקת בשלוש מגפיה ובעלת יכולת מוגבלת להניע את יד ימינה.
בהמשך לכך התובעת הוכרה כמי שסובלת מנכות בשיעור של 100%.
הבחורה ואמה הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בעילת רשלנות רפואית כנגד קופת חולים כללית, בית החולים ברזילי והמדינה בתוקף היותה הבעלים של בית החולים.
במסגרת כתב התביעה טענה שהיא אובחנה בשוגג כמי שסובלת משיתוק מוחין קל, בשעה שהיא למעשה סבלה מציסטה בצווארה.
האם האבחונים השגויים עולים כדי רשלנות רפואית?
בית המשפט המחוזי קבע שעריכת בדיקת הדמיה ממוחשבת לצווארה של הבחורה בשלב כלשהו של הטיפולים הרפואיים שנערכו לה, היתה מביאה לגילוי הציסטה. ומשלא בוצעה בדיקת הדמיה כאמור לאורך השנים, המדובר על רשלנות רפואית חמורה.
בהמשך לכך, הוא ניתח בפירוט את כל אחת מנקודות המפגש בין הבחורה לבין הרופאים השונים שטיפלו בה ובחן האם התקיימה בהן התרשלות של הרופאים באופן הטיפול, אשר מנעה את הפנייתה של הבחורה לבדיקה שהיתה מגלה את מצבה הרפואי האמיתי.
לגבי הטעות המקורית באבחונה של הבחורה כסובלת משיתוק מוחין קל, קבע בית המשפט שמדובר בטעות סבירה לזמנה, מאחר שהיא התרחשה בתקופה שבה אמצעי הדמיה היו בחיתוליהם וכי התייצבות תסמיניה של הבחורה בתקופה זו תאמה את המאפיינים של תסמונת שיתוק מוחין.
יחד עם זאת, בית המשפט גם הדגיש שהרופאים שטיפלו בבחורה בשנים שלאחר מכן, לא היו רשאים להסתמך בצורה עיוורת על אבחון זה וכי כאשר הופיעו אצל הבחורה תסמינים שאינם תואמים שיתוק מוחין, היה עליהם להרהר באבחון זה מחדש.
בהתאם לכך נקבע שרופאי הקופה התרשלו לגבי האירוע משנת 1995, מאחר שמדובר באירוע שאינו תואם את האבחון המקורי של שיתוק מוחין ועל כן הוא חייב את רופאי הקופה להפנות את הבחורה לבדיקות נוירולוגיות, מה שלא נעשה.
בנוסף נקבע שגם רופא המשפחה שטיפל בבחורה בשנת 2000 התרשל בטיפולו, באופן שהתבטא בין היתר בתיעוד חלקי של פניות הבחורה אליו, בקביעתו השגויה שלא נמצאו ממצאים חריפים לגבי מצבה וזאת חרף ההידרדרות הברורה במצבה, בכך שהיה צריך ולא הפנה את התובעת לבדיקת MRI בדחיפות הראויה, בכך שלא היה בקשר רציף עם הנוירולוגית בדבר תוצאות הבדיקות ועוד.
לגבי בית החולים נקבע שהוא טיפל בבחורה כראוי, למעט בטיפול שניתן לה לאחר שהיא נפלה בנובמבר 2000, מאחר שנוכח הנפילות שהיו לה כבר קודם לכן, הוא היה צריך לבדוק אותה גם מבחינה נוירולוגית לפני שהיא שוחררה לביתה.
בין הרשלנות לנזק: שאלת הקשר הסיבתי
לגבי סוגית הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לבחורה לבין התרשלויות של הרופאים שטיפלו בה, קבע בית המשפט המחוזי שאלמלא ההתרשלות בשנת 1995, היתה נכותה עומדת על שיעור של 30% בלבד וכי קופת החולים אחראית להחמרה במצבה משיעור נכות זה עד לשיעור של 100%, שנגרם לבחורה בסופו של דבר.
עוד נקבע שאם הבחורה היתה מנותחת בנובמבר 2000, מיד לאחר שהגיעה אל בית החולים, היה שיעור נכותה עומד על 80% ולכן המדינה אחראית להחמרה במצבה משיעור זה ועד לשיעור של 100%.
בהמשך לכך, בית המשפט חילק את האחריות בין קופת החולים לבין המדינה, כך שקופת החולים תישא ב-75% מכלל הנזק שנגרם לבחורה ואילו המדינה תישא ב-25% מכלל הנזק שנגרם.
בית המשפט המחוזי גם נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנערך בין הצדדים לגבי גובה הנזק, ואשר קבע שנזקה של התובעת יועמד על כ-6.5 מיליון ש"ח וכי סכום הפיצויים ישולם לה על ידי קופת החולים והמדינה בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה כאמור לעיל.
בין הצדדים גם סוכם שקופת החולים והמדינה תהיינה רשאיות להגיש ערעור על פסק הדין לגבי שאלת האחריות שלהן, אך זאת מבלי שהבחורה תחוייב בהחזרת כספים ששולמו לה, בכל מקרה.
מה חלקן של הנתבעות, מי תשלם וכמה: הערעור
כאמור, קופת חולים כללית והמדינה פנו לבית המשפט העליון בניסיון להעביר את האחריות למקרה הקשה בין אחת לשניה ולשנות את היקף אחריותן כפי שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.
במסגרת הערעורים שהגישו הקופה והמדינה בפני בית המשפט העליון, טענה כל אחת מהן שהאחריות לנזקה של הבחורה מוטלת למעשה על השניה.
בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים בנימוק שפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין זה בחן באופן עמוק, מפורט וזהיר את כל עמדות הצדדים והראיות שהוגשו בתיק זה ולא נמצאה בו כל טעות עובדתית או משפטית.
בכל מקרה של חשש מפני רשלנות רפואית ראוי לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי
קריאה נוספת: איחור באבחון סרטן צוואר הרחם
