ניתוח לטיפול דלקת חריפה בתוספתן – אפנדציט, נחשב לניתוח שכיח למדי, במיוחד בקרב ילדים, ואולם גם בניתוחי התוספתן ישנם מקרים שבהם הרופאים טועים ומתרשלים, שאז נגרמים למנותח נזקים חמורים ומיותרים.
כך גם אירע במקרה המעניין שנידון בהליך ת"א 11850-05-11 פלוני נ' מדינת ישראל בפני בית משפט השלום בתל אביב.
תיק זה עסק בתובע שבשנת 2004 לקה בדלקת בתוספתן בהיותו בן 34 ועקב כך עבר ניתוח בבית חולים אסף הרופא שגרם לו לבקע שגרם לחסימת מעיים ולצורך בניתוח נוסף, שאף הוא כשל.
בית המשפט קבע בפסק דינו מיום 4.4.2019 שבית החולים התרשל הן בכך שהוא לא ערך דיון מקצועי לגבי בחירת שיטת הניתוח המועדפת לגבי התובע, והן לגבי העובדה שהוא לא דיווח לתובע על החלופות שקיימות לגבי שיטת הניתוח ובכך הפר את חובת הגילוי שלו ואת הזכות להסכמה מדעת של התובע.
בהתאם לכך נפסקו לתובע פיצויים בסך כולל של למעלה מ-600,000 ₪ בשל רשלנות רפואית.
בסקירה שלפניך מסבירה עורכת הדין אדרה רוט אודות פסיקתו של בית המשפט, במיוחד בכל הנוגע לחשיבות שניתנה לבחירת שיטת הניתוח המועדפת, בכל מקרה של דלקת תוספתן ולפי נסיבותיו האישיות של כל מטופל.
חשוב להדגיש כבר עתה כי בכל מקרה של נזק גופני לאחר ובעקבות ניתוח אפנדציט, חשוב ומומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי, על מנת לבחון את המקרה הספציפי ונסיבות הניתוח שעברת בקפידה.
גם בניתוחים מסוג זה, כמו בכל ניתוח אחר, ישנם סיבוכים מוכרים ונפוצים, יותר ופחות, ובכל מקרה לא בכל מקרה ניתן להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית.
הדרך היחידה לדעת ולהעריך האם קיימת אפשרות להגיש תביעה כאמור, הנה באמצעות בחינה משפטית-רפואית של מלוא התיעוד הרפואי מהתקופה שהובילה לניתוח, מהלך הניתוח ותקופת ההחלמה ממנו.
טענות התובע מול טענות ביה"ח אסף הרופא
הניתוח שעבר התובע בוצע בשיטה של פתיחת בטן, להבדיל משיטת לפרוסקופיה, שהינה שיטה הרבה פחות פולשנית והרבה יותר בטוחה.
בין הצדדים לא היתה מחלוקת שהבקע נגרם כתוצאה מן הניתוח ושהבקע כלול במסגרת הסיכונים הצפויים לניתוח.
התובע טען שהאבחנה לפיה הוא נכנס לניתוח היתה של חשד לדלקת בתוספתן בלבד, ושבית החולים התרשל בכך שהוא בחר לבצע את הניתוח שלו בשיטה של פתיחת בטן במקום בשיטת לפרוסקופיה, שאז הבקע היה נמנע.
לדבריו, העובדה שגם לא יידעו אותו על שיטת הלפרוסקופיה ולא הוצע לו להתנתח לפי שיטה זו, מהווה פגיעה בזכות האוטונומיה שלו.
בית החולים טען שהאבחנה לפיה התובע נכנס לניתוח הייתה לא רק של חשד לדלקת בתוספתן, אלא גם של חשד לחסימת מעיים.
לפיכך, במצב שכזה הפרוצדורה של פתיחת בטן הייתה המתאימה ביותר בשנת 2004, והיא אף מהווה פרוצדורה לגיטימית עד היום, בפרט שקיימות חסרונות גם לשיטת הלפרוסקופיה, והיא לעיתים אינה קלה לביצוע אצל חולה שמן או בחולה שמעיו נפוחים עם חשד למעיים חסומים.
קראו: תביעה שהוגשה כנגד ביה"ח אסף הרופא בשל תסחיף ריאתי
היעדר דיון בחלופות לשיטת הניתוח מהווה רשלנות רפואית
בית המשפט קבע שסטנדרט הזהירות המוטל על רופא סביר, דורש שימוש בשיטה העדיפה מבין שיטות הניתוח הקיימות, ואם אין אופציה עדיפה באופן גורף, יש לערוך דיון ולשקול את היתרונות והחסרונות של כל חלופה, ולהחליט לפי שיקול הדעת של הרופאים במקום.
המומחים הרפואיים של שני הצדדים הסכימו שהשימוש בשיטת הלפרוסקופיה בניתוחי תוספתן היה ידוע ומקובל כבר בשנת 2004, ויתרונותיה וחסרונותיה של שיטה זו היו ידועים כבר אז, אולם הם נחלקו בשאלה האם שיטה זו היתה האופציה המועדפת או ברירת המחדל והאם היה נכון היה להשתמש בשיטה זו במקרה דנן.
בית המשפט קבע שאם בית החולים היה לפחות מוכיח שבמקרה דנן נערך דיון שבו נשקלו החלופות הקיימות, ובסופו הוחלט לנתח בשיטת החתך הפתוח בבטן, לא היה ניתן לומר שהרופאים התרשלו בתפקידם, גם אם הם טעו בשיקול הדעת.
ברם, לא רק שדיון כזה לא נערך במקרה דנן, אלא שהרופא המנתח אף הודה שלא שקל כלל לנתח בשיטת הלפרוסקופיה, מאחר שבמועד הניתוח הוא עדיין לא היה מוסמך לנתח לבד בשיטה זו, והוא אף לא התייעץ כלל עם הכונן של בית החולים ועל כן הדבר מהווה רשלנות רפואית.
עוד בנושא: פגיעה במעיים בזמן ניתוח תוספתן
אי קבלת הסכמת המטופל לחלופה הניתוחית: הפרה של זכות ההסכמה מדעת
עוד נקבע במסגרת פסק הדין כי גם אם ישנה מחלוקת האם הלפרוסקופיה היתה האופציה המועדפת לניתוח, הרי שניתן בהחלט לקבוע כי הטיפול בלפרוסקופיה היה לכל הפחות אופציה ראויה לשיקול דעת.
אולם, לתובע לא הוצע ולא הוסברה אופציה זו על יתרונותיה וחסרונותיה, דבר שמהווה אף הוא רשלנות וזאת בגין הפרת חובת הגילוי של הרופאים וזכות ההסכמה מדעת והאוטונומיה של התובע.
בית המשפט קבע שהרופאים פעלו בפטרנליזם כשהחליטו על דעת עצמם מה טוב לתובע, מבלי לקבל הסכמתו המפורשת לכך וכי דבר זה היה מקובל מאוד בשנות ה-50 עד שנות ה-80 של המאה ה-20, אך בלתי מתקבל על הדעת במאה ה-21.
פסיקה לעניין נזקי התובע ושיעור הפיצויים
התובע טען בכתב התביעה המפורט שהגיש כי נגרמה לו נכות בשיעור של 40%.
בית החולים טען שהתובע העיד שמצבו השתפר וכי הוא אף קיבל רשות להזמין את התובע לבדיקה חוזרת, אם כי הוא לא ביצע אותה וכי הוא מבקש להעמיד את נכותו של התובע על 15% בלבד.
בית המשפט קבע שלבית החולים אין אלא להלין על עצמו, על כך שהוא לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לערוך בדיקה עדכנית בתובע, ובהתאם לכך הוא קיבל את עמדת התובע לפיה נגרמה לו נכות בשיעור של 40%.
בהמשך לכך פסק בית המשפט לתובע פיצויים כספיים בסך כולל של 515,000 ₪, בגין הרכיבים המפורטים להלן:
– הפסדי שכר לעבר ולעתיד 180,000 ₪
– כאב וסבל 180,000 ₪
– פגיעה באוטונומיה 100,000 ₪
– עזרת צד ג' 15,000 ₪
– הוצאות רפואיות 40,000 ₪
סך הכל פיצויים בסך של 515,000 ₪ כאשר בנוסף לכך חייב בית המשפט את בית החולים לשלם לתובע החזר הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23.4% מסכום הפיצויים כאמור.
קראו עוד: הנחיה רשלנית למנותח בתקופת ההחלמה מהניתוח
נפגעת בניתוח אפנדציט?
כפי שאנו שבים ומדגישים, במקום של ספק או חשש מפני רשלנות רפואית, אין סיבה שלא לקבל תשובות מקצועיות, מעורך דין מנוסה וכך גם במקרה של ניתוח אפנדציט.
אם נגרם לך נזק קבוע לאחר שעברת ניתוח, חשוב לפנות, להתייעץ ולבחון את נסיבות הטיפולים והניתוח שעברת בקפידה, במטרה להבין ולהעריך את מצבך הרפואי והאם הנזקים שנגרמו לך, מקורם ברשלנות רפואית.
רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי אישי מעורך דין, בשיתוף עם מומחה רפואי, ניתן יהיה להעריך בצורה מדוייקת האם קיימת עילה להגשת תביעת פיצויים.
