מות העובר ברחם בשל רשלנות רפואית

תקופת הריון הנה תקופה שכידוע מלווה בהתרגשות וציפיה, אך לעתים גם בדאגה ועל כן חשוב מאד להקפיד על מעקב הריון כהלכתו, כדי לאתר בעיות מבעוד מועד ולהביא לפתרונן בהצלחה, ככל הניתן.

מעקב הריון כהלכתו כולל, מעבר לביצוע הבדיקות הרפואיות כשלעצמן, גם חובת תיעוד, עריכה ושמירה של כל הרשומות הרפואיות הכרוכות באותן בדיקות.

הפרת חובה זו עלולה אף היא להוות רשלנות רפואית, בנסיבות מסויימות וזאת כפי שאירע למשל בתביעת הפיצויים שהוגשה בהליך ת"א 5658-04-14 פלונית נ' לאומית שרותי בריאות אשר התנהל בפני בית משפט השלום בראשון לציון.

תיק זה עסק בתובעת שהרתה בהריון שלישי, ואשר ביצעה מעקב הריון שגרתי באמצעות רופאה במסגרת קופת חולים לאומית.

החל מהשבוע ה-38 להריונה, החלה התובעת לחוש בירידה בתנועות העובר ברחמה. לפיכך, היא פנתה לרופאה, שערכה לה מספר בדיקות מוניטור, כאשר האחרונה מהן נערכה לתובעת בשבוע ה-41 להריונה.

הרופאה ציינה ברשומות של כל בדיקות המוניטור שהן נמצאו תקינות, אולם פלטי המוניטור שלהן, לרבות בבדיקה האחרונה, לא נשמרו.

יומיים לאחר ביצוע הבדיקה האחרונה, פנתה התובעת למר"מ מאחר והיא שוב לא הרגישה תנועות עובר ובבדיקה שנערכה לה שם ולאחר מכן גם בבית החולים לניאדו, התגלה שהעובר מת ברחמה.

למחרת ילדה התובעת במהלך לידה שקטה, עובר ללא רוח חיים, אשר חבל הטבור היה כרוך סביב צווארו באופן הדוק ביותר.

טענות הצדדים לתביעה

התובעת טענה שנוכח תלונותיה על ירידה בתחושות תנועות העובר, העובר שלה סבל ממצוקה עוברית לפחות כבר במועד הבדיקה האחרונה שנערכה לה, בשבוע ה-41 להריונה, אולם הרופאה שטיפלה בה התרשלה בכך שהיא לא איבחנה זאת באותו מועד, וכתוצאה מכך לא ניתן לה טיפול הולם שיכול היה למנוע את מות העובר ברחמה.

עוד טענה התובעת שאי שמירת פלט המוניטור האחרון גרם לה לנזק ראייתי, שבעטיו יש להעביר את נטל ההוכחה בתיק מכתפיה לכתפי קופת חולים לאומית.

קופת חולים לאומית טענה שמות עובר ברחם כתוצאה מכריכת חבל הטבור הוא סיבוך לידה פתאומי הקורה תוך זמן קצר ואינו מלווה בסימנים מקדימים בימים ו/או בשבועות הקודמים לו, ולפיכך לא היה ניתן לאבחן מצוקת עובר במועדים בהם נבדקה התובעת על ידה.

כמו כן, לא נצפתה כל מצוקה עוברית בבדיקה האחרונה שנערכה לתובעת כאמור וזאת בהתבסס על כך שאמנם פלט בדיקת המוניטור לא נשמר, אולם הרופאה שביצעה את הבדיקה רשמה שהוא היה תקין.

הכרעת בית המשפט ופסיקת פיצויים

לא היה חולק בין הצדדים שבאמצעות המוניטור העוברי ניתן ללמוד על תנועות העובר, שמצביעות על מצבו ומצוקתו.

אולם, על מנת לדעת האם במועד הבדיקה אכן ניתן היה לאבחן את מצוקת העובר, ככל שהיתה כזו במועד הבדיקה, וכפועל יוצא מכך ללמוד על סבירות התנהלות הרופאה והקשר הסיבתי בין האבחון ובין הנזק שנגרם קרי, מות העובר, היה צריך לבדוק את פלט בדיקת המוניטור העוברי, אולם זה לא נשמר.

לפיכך בית המשפט קבע שבאי שמירת פלט המוניטור, קופת החולים הפרה את חובתה לבצע רישומים רפואיים ולדאוג לתיעוד של ממצאים וטיפולים רפואיים המשקפים לאשורו את מצבו של החולה והטיפול שניתן לו בזמן אמת, אשר הוכרה בשורה ארוכה של פסקי דין בארץ, כגון ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל ועוד.

בנוסף, גם תקנה 4 (א) לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), תשל"ז- 1976, קובעת במפורש שתיקו הרפואי של החולה והרישומים הרפואיים בתיק יישמרו במשך 20 שנה לאחר האשפוז או הטיפול האחרון, מה שלא נעשה לגבי פלט המוניטור במקרה דנן.

בהמשך לכך, בית המשפט החיל על המקרה דנן את דוקטרינת הנזק הראייתי, אשר קובעת שבמקרים בהם הנתבע פגע ביכולת התובע להוכיח ראייתית את עילתו וכאשר קיימת מחלוקת לגבי עובדות שאותן היה ניתן להוכיח אילולא התרשלות הנתבע, קרי לולא הנזק הראייתי שגרם, אזי הנטל לגבי כל אחד מיסודות העוולה עובר אל כתפי הנתבע – כך נקבע בפסק הדין בהליך ע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור.

יחד עם זאת, בפסק הדין בהליך ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל הנזכר לעיל  גם נקבע שהעברת נטל השכנוע בשל חוסר או ליקוי ברישום הרפואי, לא תתבצע בכל מקרה שבו נפל ליקוי כזה, אלא רק במקרים שבהם הרישום הרפואי החסר היה אמור לכלול, על פניו, עובדות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אשר יכולות היו להתבהר מתוך הרישום, אילו הומצא.

במקרה דנן, מאחר שלא היה חולק שפלט המוניטור שלא נשמר התייחס ישירות לסלע המחלוקת בין הצדדים, נקבע שיש להעביר את נטל ההוכחה מהתובעת לקופת חולים לאומית.

כלומר, במקום שהתובעת תצטרך להוכיח שקופת חולים לאומית התרשלה במהלך בדיקת המוניטור האחרונה שנערכה לה, בכך שהיא לא זיהתה את מצוקת העובר באותו מועד ולנקוט בפעולה שתמנע את פטירתו, אזי על קופת חולים לאומית להוכיח שהיא לא התרשלה כאמור.

בהמשך לכך נקבע שקופת חולים לאומית לא הצליחה להוכיח שהיא לא התרשלה במקרה דנן, מאחר שהיא לא הוכיחה שפענוח המוניטור בבדיקה האחרונה היה תקין, ובשים לב לסמיכות בין מועד ביצוע המוניטור ומותו של העובר, לרבות הקביעה כי חבל הטבור הכרוך השפיע על תנועות העובר, הרי שלא ניתן לשלול קשר סיבתי בין פענוח מוטעה של המוניטור לבין מותו של העובר.

בית המשפט הניח שאכן היתה רשלנות רפואית בטיפול במצוקה העוברית במועד הבדיקה ואם מצוקה זו אכן היתה מאובחנת, ניתן והיה היה ליילד את התובעת אשר כבר היתה בשבוע ה-41 להריונה וככל הנראה למנוע את מות העובר.

עוד נקבע שלא ניתן להסתפק ברישומה של הרופאה עצמה בדבר תקינות המוניטור, בהיעדר פלט המוניטור עצמו.

לבסוף פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בסך של 250,000 ₪ בגין כאב וסבל, בצירוף תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בשיעור של 20% מסכום הפיצוי.

הפיצוי בגין כאב וסבל נפסק נוכח החוויה הכואבת פיזית ונפשית שעברה התובעת בשל מות עוברה לאחר שנשאה אותו 9 חודשים ברחמה ולאחר שעברה לידה שקטה ותוך התחשבות במות הילוד לאחר סיום תקופת ההריון במלואה, מצד אחד, ובכך שעלה בידיה להביא ילד נוסף לעולם, רביעי במספר, מצד שני.

עוד בנושא: מקרים של רשלנות רפואית בלידה