כאשר אדם נכנס לניתוח קיימת ציפיה מובנת לקבלת טיפול רפואי מקצועי, הולם וברמה הטובה ביותר בכל בית חולים ובכל מוסד רפואי. אחד הניתוחים הנפוצים ביותר הוא ניתוח להסרת תוספתן או ניתוח אפנדציט והוא נחשב גם לפרוצדורה פשוטה וחפה מסיבוכים באופן יחסי.
ולמרות הכל, ישנם מקרים שבהם אדם נכנס לניתוח ובשל התנהלות רשלנית של אנשי הצוות הרפואי, נגרם לו נזק חמור שכלל אינו קשור למהלך הניתוח ונובע מהתנהלות לא מקצועית של הרופאים בחדר הניתוח.
כך לדוגמא, באמצע שנת 2020 (תקופת הקורונה) בית משפט השלום בתל אביב פסק לכדורגלן פיצוי בסך כולל של מעל מיליון שקלים, עקב רשלנות רפואית בוטה בניתוח להסרת התוספתן אשר במהלכו נגרם למנותח קרע חמור במעיים, לאחריו נאלץ לעבור מספר ניתוחים מתקנים.
נדגיש כי בכל מקרה של חשש מפני רשלנות רפואית בעקבות פעולה כירורגית כלשהי, מומלץ בהחלט לפנות לקבלת ייעוץ משפטי על מנת לבדוק את המקרה.
ניתוח פשוט. רשלנות. קרע במעיים!
המדובר על הליך ת"א 26395-10-16 פלוני נ' מדינת ישראל שהתנהל בפני בית משפט השלום בתל אביב, כאשר פסק הדין ניתן בתאריך 16 ביוני 2020 בנסיבות הבאות.
תיק זה עסק בכדורגלן שבשנת 2014, בהיותו בן 33, פנה לבית החולים וולפסון בשל כאבי בטן והקאות מרובות. הוא שוחרר כעבור כשעתיים, לאחר שקיבל תרופות והופנה לביצוע גסטרוסקופיה במסגרת קופת חולים.
כעבור מספר שעות הוא שוב חזר לבית החולים, אך שוב שוחרר ממנו, בנימוק שאין אינדיקציה לאשפוזו.
כעבור יומיים הוא פנה לרופא קופ"ח, שהפנה אותו מיידית לבית החולים עם חשד לאפנדיציטיס, דלקת בתוספתן.
בבית החולים עבר התובע בדיקת CT שאימתה את החשד ובעקבות זאת הוא עבר באותו ערב ניתוח להסרת התוספתן שלו.
כעבור שלושה ימים ממועד הניתוח התובע חש בכאבים, חום, רגישות מקומית ניכרת ועקב כך הוא אושפז שוב בבית החולים וולפסון שם הוא עבר ניתוח דחוף שגילה חור במעי הדק שלו ובהמשך הוא נאלץ לעבור מספר ניתוחים נוספים לצורך תיקון דליפה מהמעי שלו.
כעבור כשנתיים בשנת 2016, הגיש התובע תביעה נגד המדינה, שמחזיקה בבעלות על בית החולים וולפסון, בטענה שצוות בית החולים ביצע שורה של הליכים רשלניים, שהתבטאו בעיכוב אבחון הדלקת בתוספתן, ביצוע רשלני של הניתוח להסרת התוספתן ופגיעה בזכות ההסכמה מדעת שלו, מאחר שלא הוסבר לו שהניתוח להסרת התוספתן כרוך בסיכון לחירור המעיים וכי קיימת חלופה לביצוע ניתוח לא פולשני באמצעות לפרוסקופיה.
עוד טען התובע כי עקב רשלנות בית החולים, נגרם לו נזק חמור שבגינו הוא נאלץ לעבור תקופת החלמה ממושכת וכי עד היום הוא סובל מכאבי בטן קשים והפרעות במערכת העיכול, וכי עקב מצבו הרפואי הוא הפסיד ימי עבודה רבים, נאלץ לוותר על חוזה עבודה ככדורגלן, הוא סובל מחרדות וקשיים שמשפיעים על יחסיו החברתיים ויחסיו עם אשתו.
המדינה התגוננה בטענה שהתובע נותח ביום שבו אותרה הדלקת וכי המנתחים נקטו בכל האמצעים והפעולות המקובלים למניעת פגיעה באיברים סמוכים לתוספתן במהלך הניתוח, כך שלא ניתן היה למנוע את הקרע במעיים, שנחשב לסיבוך מוכר וידוע.
עוד טענה המדינה שלתובע ניתנו הסברים מעמיקים לפני הניתוח וכי בכל מקרה מדובר בניתוח שהיה צריך להתבצע באופן דחוף ביותר, כך שהתובע היה בוחר לבצעו גם אם לא הוסברו לא כל הסיכונים האפשריים שכרוכים בו.
בית החולים התרשל באופן ביצוע הניתוח.
בהסתמך על העדויות שנשמעו בתיק, לרבות חוות הדעת של המומחים הרפואיים שהגישו הצדדים, קבע בית המשפט בתחילה שבית החולים לא איחר באבחון הדלקת התוספתן ופעל כשורה כאשר שיחרר את התובע ביום שבו הוא הגיע אליו לראשונה.
נקבע כי כאבי הבטן וההקאות שעמם הגיע התובע לבית החולים אינם נחשבים לתסמינים קליניים של דלקת בתוספתן, וכי מדובר בדלקת שמתפתחת באופן הדרגתי, כך שאף במועד הניתוח, התוספתן טרם התפוצץ אלא רק אובחן עם דלקת.
בנוסף, בית המשפט דחה את טענת התובע בדבר הפגיעה בזכות ההסכמה מדעת שלו.
המשפט קיבל אמנם את טענת התובע לפיה לא הוסבר לו לפני הניתוח על הסיכונים שכרוכים בו ועל האפשרות לבצע את הניתוח בשיטת לפרוסקופיה, אולם הוא דחה עילה זו בקובעו שמדובר היה בניתוח אקוטי ודחוף, שהתובע היה מסכים לביצועו בכל מקרה וכן מאחר ששיטה זו לא היתה נהוגה בבית החולים באותה עת.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע שבית החולים התרשל באופן ביצוע הניתוח כשלעצמו.
בית המשפט ציין שדו"ח הניתוח נכתב באופן לקוני ומבלי לציין שום דבר שיכול להסביר את הקרע במעיים שנגרם במהלכו. מעבר לכך, בפסק הדין עלתה השאלה מדוע הניתוח הפשוט לכאורה התארך ונמשך כשעתיים, במקום 45 דקות כמו בניתוח אפנדציט "רגיל".
נוכח מחדל זה, נקבע שהמדינה לא הצליחה לסתור את ההנחה לפיה הקרע במעיים והנכויות השונות שנגרמו לתובע בגינו נגרמו עקב רשלנות בביצוע הניתוח.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו לשם קביעת נכותו של התובע בלבד, שקבע שהתובע סובל מנכות בשיעור 20% בגין צלקות מכוערות שמעוותות את דופן הבטן שלו וכן בשיעור של 10% בשל הפרעות במערכת העיכול לאחר ניתוח המעיים והזיהום בחלל הבטן.
עוד קבע המומחה שהתובע אינו יכול להמשיך בספורט מקצועי, אולם פרט לכך אין מגבלה הניתנת להערכה בפעילות גופנית.
בסיכומו של דבר, פסק בית המשפט לתובע פיצויים בסך כולל של 848,200 ₪, בגין הפסדי שכר, אובדן החוזה ככדורגלן, הוצאות רפואיות, כאב וסבל וראשי נזק נוספים.
מעבר לכך נפסק כי המדינה תשלם שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך של 198,500 ₪ וכן הוצאות המשפט.
מתי ראוי לפנות לעורך דין?
גם במקרה של ניתוח פשוט לכאורה וגם במקרים של ניתוחים מורכבים יותר, הרופאים יכולים לטעות ולהתרשל.
אם בהחלטה על אופן הניתוח, בבדיקה הרפואית לפני הניתוח, בהכנה לניתוח ואם במהלך הניתוח או בתקופה ההחלמה שלאחריו. בכל אחד מהשלבים הרופאים יכולים לפשל וכשזה קורה, עלול להגרם נזק חמור ולעיתים גם בלתי הפיך.
בכל מקרה של ספק לרשלנות רפואית, לא צריך להיות לך ספק בכלל.
עורכת הדין אדרה רוט עוסקת בייצוג נפגעי רשלנות רפואית מזה שנים רבות וניתן, בכל שלב, לפנות להתייעצות אישית ולקבלת חוות דעת מקצועית – כי מגיע לך לקבל את כל התשובות.
