לצערנו הרב אנחנו שומעים לא אחת על מקרים של רשלנות רפואית במהלך ניתוח. מקרים של פגיעות עצביות, ניתוח באיבר שגוי, טעויות בחדר הניתוח, התרשלות מצד הרופא המרדים ומקרים קשים אחרים.
מה שהרבה פחות נפוץ אבל עדיין קורה מעת לעת, הם אותם מקרים בהם הרופאים נותנים למטופל הנחיה רפואית שגויה לאחר הניתוח – בתקופת ההחלמה.
כידוע, במהלך תקופת ההחלמה לאחר כמעט כל ניתוח, המנותח חייב להיות במעקב רפואי של רופא קופת חולים ובמקרים רבים גם תחת מעקב רפואי בבית החולים בו נותח.
הרופאים שפוגשים את המנותח בתקופת ההחלמה אחראיים מן הסתם לבדוק את תוצאות הניתוח ואת מצבו הבריאותי של המנותח, תוך שעליהם להמליץ על המשך טיפול, בדיקות, מתן תרופות וכל המלצה רפואית אחרת, במטרה להביא להחלמה מלאה ומהירה ככל שניתן.
במהלך השנים טיפלה עורכת הדין אדרה רוט בכמה וכמה מקרים שבהם ניתנו למנותחים המלצות רפואיות שגויות ובעיתיות ביותר, בעת המעקב הרפואי השגרתי שלאחר ניתוח, כאשר בחלק מהמקרים התוצאות של אותן המלצות שגויות מצד הרופאים הסבו למנותח נזקים בלתי הפיכים וחמורים ביותר, ממש כמו במקרה התביעה של אלכסנדר פוסני שמיד נסביר.
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מלכה ספינזי-שניאור, פסקה לזכותו של אלכסנדר פוסני, נהג משאית כבן 52, פיצויים של מיליוני שקלים, עקב רשלנות רפואית חמורה שבאה לידי ביטוי בהנחיה רפואית שקיבל במהלך מעקב רפואי בתקופת החלמתו מניתוח.
במסגרת הליך ת"א 341-02-14 אלכסנדר פוסני נ' בית החולים אסף הרופא פסק בית המשפט לזכותו של התובע פיצויי עתק בסכום של כ-2.2 מיליון ₪ וזאת מאחר שרופאי בית החולים שטיפלו בו במהלך תקופת ההחלמה ולאחר ניתוח שעבר, נתנו לו הנחיה שגויה להפסקת תרופה בשם קלקסן, אותה קיבל לאחר ניתוח שנערך בו, דבר שגרם לפקקת ורידים ברגליו, שמתבטאת בנפיחות וכאבים קשים מאד ברגליים.
בנוסף נפסק לו שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 512,189 ₪, לפי 20% + מע"מ וכן החזר הוצאות משפט.
נסיבות המקרה שהובילו לתביעה
תיק זה עסק במטופל שבהיותו בן 45, עבר ניתוח בבית החולים אסף הרופא לכריתת גידול בבטנו, במהלכו בוצעה כריתה מלאה של הגידול, שכללה גם כריתת חלק מהווריד הנבוב התחתון, שהיה דבוק לגידול באופן שלא ניתן להפרדה.
ברם, במהלך הניתוח נפגע הווריד הנבוב ועל כן הרופאים שיקמו את הווריד באמצעות הליך קשירה.
כשלושה שבועות לאחר הניתוח, אובחן המטופל כסובל מפקקת ורידים ברגליו DVT ועל כן הומלץ לו על המשך טיפול תרופתי באמצעות קלקסן ושימוש בגרביים אלסטיות.
כארבעה חודשים לאחר מכן, נמצא שהוא אינו סובל עוד מ-DVT לפי בדיקת דופלר ורידי שנערכה לו, ובעקבות זאת הרופא בבית החולים אסף הרופא נתן לתובע הנחיה ברורה להפסיק את נטילת הקלקסן.
למרבה הצער, כעבור חודש וחצי התובע שוב אובחן עם DVT.
לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 50% ונכות תפקודית בשיעור של 60%.
טענות כתב התביעה וכתב ההגנה
המטופל הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים וזאת בשל שלוש טענות עיקריות.
הטענה הראשונה היתה בחירה שגויה של הפרוצדורות הניתוחיות, שהתבטאה בכריתה מלאה ולא חלקית וביצוע הליך של קשירה במקום שחזור באמצעות שתל.
לגבי היקף הכריתה, טען המטופל שמאחר שלא היה מדובר בגידול ממאיר, ניתן היה להסתפק בכריתה חלקית שהייתה מקטינה את הסיכוי לפגיעה בוריד הנבוב כמעט עד לאפס.
לגבי הליך הקשירה טען המטופל שגם אם הוחלט על כריתה מלאה, היה על הצוות הרפואי לצפות שהווריד הנבוב עלול להיפגע עקב כך במהלך הניתוח ועל כן היה עליהם לתכנן את הניתוח ולהיערך מבעוד מועד כך שהוא יכלול השתלת שתל, שיכול להחזיק 20 שנה, ולא להסתפק בקשירה שבוצעה בפועל.
לשם כך היה עליהם להזמין מומחי כלי דם לניתוח עצמו ולדאוג להמצאות שתל בחדר ניתוח שיושתל בו במקרה הצורך.
הטענה השניה של התובע היתה היעדר הסכמה מדעת וזאת מאחר שלא הוסבר לו מה כולל הניתוח ואלו סיכונים כרוכים בו, וכי לו הוסבר לו שמדובר בניתוח מסוכן בו עלול להיחתך הווריד המרכזי, ועקב כך הוא יסבול מנכות קשה, הוא לא היה מסכים לכריתה מלאה.
לחילופין, נטען בכתב התביעה כי הוא לא היה מסכים לקשירת הווריד אלא רק לביצוע שתל, שיכול להחזיק עד 20 שנה.
הטענה השלישית בכתב התביעה היתה על מתן הוראה שגויה להפסיק את השימוש בקלקסן, מאחר שהפסקת הקלקסן גרמה להופעת הפקקת.
בית החולים טען שהוא לא התרשל כשבחר לבצע כריתה מלאה ולא חלקית, או כשבחר לבצע קשירה על פני שתל וכי הוא נתן למטופל הסבר מלא על הניתוח, כולל פירוט בדבר סיכוניו וסיכוייו, ואף בשפתו של המטופל, שהנה רוסית.
הכרעת בית המשפט בשאלות שבמחלוקת
בית המשפט קבע, בהסתמך על העדויות שהוגשו בפניו ולרבות בהסתמך על עדות המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, שרופאי בית החולים לא התרשלו לגבי בחירת הפרוצדורות הניתוחיות.
בכלל זאת נקבע כי לא חלה התרשלות הן לגבי הבחירה לבצע כריתה מלאה על פני חלקית וזאת נוכח החשש מפני הישנות הגידול, והן לגבי הבחירה לבצע לאחר הכריתה המלאה קשירה על פני שתל וזאת נוכח השמנת היתר של המטופל ובדיקת הדופלר שנערכה לו במהלך הניתוח.
יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי רופאי בית החולים אסף הרופא התרשלו לגבי מתן ההוראה למטופל להפסיק ליטול את תרופת הקלקסן.
קביעה זאת התבססה בעיקר על קביעת המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט כי הפסקת התרופה היא שגרמה להופעת הפקקת אצל המטופל.
עוד נפסק כי מאחר שכל עוד היה התובע היה מטופל בקלקסן, בדיקת הדופלר הוורידי שלו יצאה תקינה ואילו לאחר הפסקת הקלקסן שוב הופיעה הפקקת הקשה ממנה סבל.
פרופ' ענר, שמונה על ידי בית המשפט כמומחה רפואי, כתב בחוות הדעת שהוגשה בין השאר:
"לדעתי הפקקת הופיעה בעקבות הפסקת הקלקסן"… וגם: "במקרה הזה של קשירת ה-IVC החולה לדעתי צריך לקבל טיפול נוגד קרישה לכל החיים. ואז הסיכון לפקקת נמוך יותר".
שיעור הפיצויים שנפסקו לתובע
בהמשך לקביעה לפיה המטופל הצליח להוכיח את טענת הרשלנות הרפואית, פסק בית המשפט למטופל פיצויים בסך של כ-2.2 מיליון ₪, שכללו את הרכיבים הבאים:
הפסד שכר בעבר – 662,214 ₪
הפסד שכר בעתיד – 1,159,146 ₪
פנסיה עבר ועתיד – 227,670 ₪
עזרת זולת עבר ועתיד – 150,000 ₪
כאב וסבל – 220,000 ₪
סה"כ: 2,419,030 ₪
בניכוי תשלומי מל"ל – 230,188 ₪
סך הכל נפסקו לתובע פיצויים כספיים בסכום של 2,188,847 ₪
בנוסף לפיצוי הכולל בסך של כ-2.2 מיליון ₪, נפסק לו גם שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 512,189 ₪, לפי 20% + מע"מ וכן החזר הוצאות משפט.
אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה כשנפסק פיצוי בגין כאב וסבל
בית המשפט גם קבע שאין מקום לפסוק למטופל פיצויים בגין היעדר הסכמה מדעת ופגיעה בזכות האוטונומיה שלו וזאת מאחר שנפסק לו כבר פיצוי בגין כאב וסבל.
כאמור, התובע טען שהוא זכאי לפיצוי גם מאחר שרופאי בית החולים לא הסבירו לו את הסיכונים והסיכויים ביחס לניתוח שכלל כריתה מלאה אל מול כריתה חלקית וביחס לקשירה אל מול שתל.
גם המומחה מטעם בית המשפט קבע שהם שגו בכך שהם לא הסבירו למטופל על האופציות הניתוחיות שקיימות, אולם בפסק הדין שניתן ביום 12.3.2018 בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון שכאשר נפסק פיצוי בגין כאב וסבל, אין מקום לפסוק
פיצויים גם בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.
כאמור, במקרה דנן נפסק למטופל פיצוי בסך של 220,000 ₪ בגין כאב וסבל, ועל כן נקבע שאין הוא זכאי לפיצוי גם בגין פגיעה בזכות האוטונומיה שלו.
מתי כדאי לפנות לעורך דין?
במקרים של חשש מפני רשלנות רפואית, גם בתקופת ההחלמה שלאחר ניתוח שעברת ובאם נגרמו לך נזקים בשל הנחיה רפואית שגויה, אין שום סיבה להתלבט וראוי
לפנות לקבלת ייעוץ משפטי אישי.
כפי שניתן ללמוד מהתביעה וגובה הפיצויים שנפסקו לזכות התובע, חלה על הרופאים אחריות מלאה בכל הנחיה רפואית שאותה הם נותנים למנותח בתקופת ההחלמה, גם אם לכאורה המדובר בביקור שגרתי אצל הרופא, "רק" לצורך מעקב אחר קצב ההחלמה שלך מהניתוח.
כאשר נגרם לך נזק משמעותי בשל מתן הנחיה רפואית שגויה או אי ביצוע בדיקות נדרשות, חשוב להתייעץ אם עורך דין ולבחון לעומק את נסיבות הטיפול שקיבלת או לא קיבלת, על מנת להבין האם המדובר על רשלנות רפואית והאם ניתן להגיש תביעת פיצויים כנגד הרופא הרשלן.
