אי אבחון פקקת ורידים במעקב הריון

פקקת ורידים הנה מחלה מסוכנת שמתבטאת בהיווצרות קרישי דם בוורידים, בעיקר בורידיי הרגליים, וזאת עקב ירידה בקצב זרימת הדם ושפעול מנגנון הקרישה של הדם.

קרישי הדם הללו מפריעים לזרימת הדם בוורידים, ועלולים לגרום לתסחיף ריאתי שיכול לסכן חיים, ולהתפשטות קריש הדם אשר יכול להוביל לפגיעה בשסתומים של הוורידים ובעקבות כך לאי ספיקה וורידית.

נשים בהריון נחשבות אף הן כבעלות סיכון יתר ללקות בפקקת ורידים וזאת במהלך ההריון וכן לאחר הלידה.

במסגרת הליך ע"א 35433-06-17 ש.ש. נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, התקבל ערעור על פסק דין של בית משפט השלום אשר דחה תביעת רשלנות רפואית בשל אי אבחון פקקת ורידים במהלך מעקב ההיריון של יולדת.

תיק זה עסק במערערת שבשנת 2010, בהיותה בת 31, נכנסה להריון שהוגדר כהריון בסיכון גבוה, עקב המטומה תת-שלייתית אשר גרמה לדימומים חוזרים ונשנים.

במהלך הריונה אושפזה המערערת מספר פעמים בבית החולים ברזילי לצורך השגחה, בשל החמרת הדימום, עד שבשבוע ה- 23 להריונה, היא אושפזה עד הלידה שבוצעה במהלך ניתוח קיסרי כעבור כחודש ימים.

המערערת התלוננה מספר פעמים לפני הלידה על כאבים במפשעה ובירך ועל קשיים להזיז את הרגל וליישר את הירך, ונבדקה על ידי רופאים בתחום הגינקולוגיה, האורתופדיה וכלי דם, אך הם לא אבחנו אצלה פקקת ורידים.

רק לאחר הלידה ולאחר שהיא המשיכה להתלונן על הכאבים, אובחנה המערערת כסובלת מפקקת ורידים עמוקים גבוהה, שמכונה גם DVT.

טענות הצדדים בתביעה

המערערת טענה שהיא סובלת מנכות רפואית בשיעור של 20% לפי חוות דעת רפואית שהוגשה מטעמה וכי בית החולים התרשל במהלך מעקב ההריון שלה בשל אי אבחון פקקת הורידים בה לקתה.

זאת, בין היתר, מאחר שהוא התעלם מתלונותיה, לא ביצע בה בדיקות דופלקס או MRI אשר יכלו לאבחן את הפקקת, לא נתן לה טיפולים מניעתיים אשר מותרים במהלך הריון ואשר היו מונעים את הנזק וכי לאחר אבחון המחלה הוא נתן לה תרופה לדילול דם בשם קלקסן במינון נמוך מהמינון המתאים ובאיחור.

המדינה, שהנה הבעלים של בית החולים, הגישה חוות דעת רפואית לפיה למערערת אין נכות רפואית כלשהי, וכן  טענה שרופאי בית החולים לא התרשלו כלל ולא התעלמו מתלונות המערערת, אלא טיפלו בה כראוי, וכי לא היה כל מקום לאבחן אצלה פקקת ורידים לפני שהיא אובחנה אצלה בפועל.

לטענת הנתבעים כאב במפשעה בלבד, אינו סימן קליני לפקקת ורידים והסימפטומים מהם סבלה המערערת, מבחינת מיקום הכאב וסוג הכאב, אינם אופייניים לפקקת ורידים.

הכרעת בית המשפט בערכאה הראשונה

בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע שמצבה של המערערת, שהייתה בהיריון בסיכון עם דימום פעיל, הגביל את מרחב הפעולה של הרופאים בכל הנוגע לביצוע בדיקות וטיפולים בבעיית הכאב במפשעה ובירך השמאלית שלה.

עוד נקבע שהמערערת נבדקה על ידי רופאי המחלקה, שני מומחים באורתופדיה ומומחה לכירורגיית כלי דם, אשר התייחסו לכלל האבחנות המבדלות האפשריות בין הכאב ממנו התלוננה המערערת, לרבות אבחנה של פקקת, ושללו אותה.

כמו כן נקבע שרופאי בית החולים פעלו באופן תקין בנסיבות העניין וכי  במקרים מסוימים רצוי להמתין מעט ולראות איך הדברים מתפתחים על מנת להגיע לאבחנה מדויקת יותר ולא לשגות באבחנות או טיפולים מוטעים ומזיקים.

ערעור לבית המשפט המחוזי

התובעת, באמצעות עורכי הדין שלה, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בשל הכרעתו של בית משפט השלום כאמור ודחיית תביעתה.

בית המשפט המחוזי קבע שבמהלך הריונה ואשפוזה של המערערת התקיימו אצלה  שלושה גורמים אשר הגבירו את סיכוייה לפתח פקקת ורידים:

• – שכיבה ממושכת במשך ארבעה חודשים
• – ניתוח קיסרי
• – איבוד דם מסיבי

כך נקבע לפי חוות דעתו של המומחה הרפואי של המערערת, שלה הסכים גם המומחה הרפואי מטעם המדינה, במהלך חקירתו הנגדית.

העובדה שפקקת הוורידים הנה מחלה מסוכנת העלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים ואף לסכן חיים, מעלה את סטנדרט הזהירות הדרוש מהצוות הרפואי המטפל במערערת, ומחייבת את הצוות להתייחס בכובד ראש לאותו סיכון בכל זמן נתון.

קביעה זו מתיישבת גם עם הפסיקה שקובעת כי השאלה באיזה אמצעים צריך המזיק לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק תלויה בחומרת הנזק הצפוי.

לגבי חובת הרופא לאבחן את מחלת המטופל באופן סביר, נקבע בפסיקה שאין רופא יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה על סמך העובדות המובאות לפניו אלא גם מוטלת עליו החובה לגלות יוזמה, לשאול ולחקור ולברר את העובדות לאמיתן.

במקרה דנן, כל שנדרש מבית החולים כדי לאבחן את מחלתה של המערערת היה בסך הכל להפנות אותה לרופא מומחה תוך זמן סביר, על מנת שהוא יבצע בה בדיקה קלינית ובמידת הצורך גם בדיקת דופלקס או MRI.

בפועל, בית החולים התרשל מאחר שהמערערת הופנתה לבדיקת רופא מומחה לכלי דם רק 6 ימים לאחר שהיא התלוננה על הכאבים ואותו רופא גם הסתפק בביצוע בדיקה קלינית בלבד, שבה הוא לא מצא עדות לפקקת ורידים, כך שהוא לא טרח להפנות את המערערת לבדיקת דופלקס או MRI וזאת למרות שמדובר בבדיקות קלות יחסית לביצוע ואשר הינן בטוחות לאם לעובר.

את בדיקת הדופלקס אף ניתן היה לבצע ליד המיטה של המערערת.

כתוצאה מכך, בפועל, המחלה אובחנה אצל היולדת רק יומיים לאחר הלידה. כלומר, חלפו 8 ימים תמימים ממועד תלונתה הראשונה של המערערת על הכאבים ועד לאבחונה על ידי רופא בית החולים.

לפיכך נקבע שהעובדה שהמערערת נבדקה על ידי מומחה כלי דם באיחור ניכר לאחר תלונתה הראשונה, מבלי שבוצעה בה בדיקת דימות לצורך בדיקת התפתחות מחלת פקקת הורידים, מהווה רשלנות וזאת בשל שיוכה של המערערת לקבוצת הנמצאת בסיכון לפתח פקקת ורידים, חומרת המחלה וקלות הגילוי שלה.

עוד נקבע שבמידה ורופא בית החולים היה מאבחן בזמן את מחלתה של המערערת, ניתן היה למנוע את המשך התפתחות המחלה אצל המערערת על ידי שימוש באמצעים מניעתיים לפני הלידה, וטיפול תרופתי יעיל זמן קצר לאחר הלידה, מה שלא נעשה בפועל, דבר שאף הוא מהווה רשלנות.

לפיכך קבע בית המשפט המחוזי שיש לקבל את הערעור וכי יש לפצות את המערערת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב רשלנות בית החולים ועל כן יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך קביעת שיעור הנזק.

עוד נפסק שיש לשלם למערערת את אגרת הערעור בסך של 1,385 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

נגרמו לך נזקים במהלך ההריון או לאחר הלידה?

בכל מקרה של פגיעה במהלך ההריון או בסמוך לאחר הלידה, מומלץ לפנות ולהתייעץ עם עו"ד המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, ממש כפי שארע במקרה הנ"ל.

עורכת הדין אדרה רוט מייצגת נפגעי רשלנות רפואית מזה למעלה מ-22 שנה ומציעה גם לך ייעוץ מלא וליווי משפטי, בשיתוף עם מומחים רפואיים מובילים, בכל מקרה של פגיעה ונזקים שנגרמו במהלך טיפול רפואי או בשל מניעת טיפול נדרש.

קראו עוד: רשלנות רפואית במהלך ההריון